חג ראשון בבית חדש, אבל למשפחתה של היימנוט הוא עדיין חסר: "כמו מסע במדבר"

משפחות רבות בוחרות לעבור ליישובים שנפגעו במתקפת ה-7 באוקטובר, מתוך רצון להיות חלק מתהליך השיקום ולחזק את הקהילות המקומיות. חלקן עוברות מתוך אידיאולוגיה, אחרות מחפשות קהילתיות ובית עם חצר. משפחת פרי, למשל, עברה ממושב כוכב מיכאל לקיבוץ ניר יצחק בעוטף, שם מצאו קהילה קולטת וחיבור עמוק למקום לאחר שהות באילת עם מפונים. משפחת מרקשייד-מרדכי עברה מקיבוץ אשבל שבצפון לשדרות, כדי לתרום לצמיחת הנגב המערבי ולחזק את קיבוץ המחנכים המקומי.

זוגות צעירים כמו נגה ויותם קלי-חנן, שעברו מירושלים לקיבוץ מלכיה הסמוך לגבול לבנון, מחפשים שקט ומרחב כפרי, ומשלבים זאת עם פעילות בשיקום האזור דרך ארגונים כמו 'השומר החדש' ו'הביתה. חוזרים לגליל'. גם משפחת רויזמן עזבה את הר אדר ועברה לקריית שמונה, מתוך הבנה שחיזוק הצפון הוא משימה לאומית חשובה, והם נעזרים בעמותת 'הבחירה הצפונית' המסייעת למשפחות במעבר.

במקביל, משפחתה של היימנוט קסאו, שנחטפה ונעלמה ב-7 באוקטובר, הקימה סוכת מחאה בירושלים. אביה, טספיה, החליט להעביר את הסוכה מירושלים לכיכר שמעון אגרנט, במקום בו שהו משפחות מפונות מצפת. המחאה נועדה למחות על התמהמהות העברת התיק לחקירת היעלמותה לידי השב"כ, ועל היעדר התקדמות בחקירות. המשפחה מתארת את תחושתה כ"מסע במדבר" ומזמינה את הציבור להצטרף אליהם בסוכה במהלך החג.