אליקים רובינשטיין חוזר לפרשות שטלטלו את המפגש בין בג"ץ, ההלכה ובתי הדין
המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס, פרופסור אליקים רובינשטיין, חושף בראיון לערוץ 7 פרשות רגישות שבהן טיפל, תוך הדגשת עקרונו המנחה: "לא רק לעשות משפט, אלא גם לעשות צדק". רובינשטיין מתאר את שאיפתו להיות שופט שפותר סיטואציות לאנשים, ולא רק עוסק בסוגיות חוקתיות גדולות, תוך שהוא מצטט את הנשיא משה לנדוי: "לבעל הדין התיק שלו הוא כל עולמו".
רובינשטיין דן בפרשת העגונה מצפת, שם בית המשפט העליון נמנע מהכרעה הלכתית אך מנע פתיחה מחדש של הליך שניתן בו גט, כדי למנוע פגיעה במעמדה של האישה וילדיה. הוא מסביר כי בית המשפט לא התערב בוויכוח ההלכתי עצמו, אלא בשאלה הפרוצדורלית של פתיחת הליך חלוט, תוך התחשבות במציאות אנושית קשה.
בנוסף, רובינשטיין חושף את ההסדר שגיבש כיועץ משפטי לממשלה לצמצום מקרי ממזרות, בשיתוף עם הרב הראשי דאז, הרב שלמה משה עמאר. ההסדר כלל דיון בתיקים על ידי הרכבים מתמחים, ייצוג נפרד לקטינים, ומנגנון ערעור אוטומטי לבית הדין הגדול במקרים שלא נמצאה דרך להתיר. לדבריו, כ-80% מהמקרים טופלו בהצלחה.
רובינשטיין מותח ביקורת על ביטול גיורים בדיעבד, וטוען כי יש לשמור זאת למקרים חריגים של מרמה, ולא לאפשר זאת רק בשל שינוי באורח החיים של המתגייר. הוא מדגיש כי גישתו לא נבעה מעימות עם בתי הדין הרבניים, אלא מכבוד הדדי וחתירה לפתרון אנושי. הוא מזכיר את ההשתלמויות המשותפות שערך לשופטים ולדיינים ממערכות המשפט השונות, כדרך לגשר בין המערכות.
בנוגע להיתר המכירה בשנת השמיטה, רובינשטיין מסביר שבית המשפט העליון לא הכריע בשאלת הכשרות ההלכתית, אלא בפן המנהלי של שינוי מדיניות רבת שנים ללא דיון. הוא מציין כי בית המשפט מצא פתרון שאפשר לרבנות להסמיך רבנים שיעניקו את ההיתר. רובינשטיין מסכם את גישתו בדרישה ל"ענווה" מצד כל בעלי הסמכות, והדגשת החשיבות של חיבור בין משפט לצדק אנושי.
