מדוע תמיד כל הקריאות לאחדות נכשלות? את זה אנחנו לומדים מסוכות // דעה
לקראת חג הסוכות ותקופת הבחירות, עולה שוב לסדר היום קריאות לאחדות בעם ישראל. הרב ישי גוזלן, בטור דעה, מנתח מדוע קריאות אלו נכשלות לעיתים קרובות ואינן מניבות חיבור אמיתי וארוך טווח.
גוזלן משתמש בדימוי של דבק כדי להסביר את תופעת האחדות הזמנית. הוא טוען כי קיימים שני סוגי דבקים: דבקים חלשים המחזיקים לזמן קצר, ודבקים חזקים המחזיקים לטווח ארוך. לדבריו, רבים מניסיונות האחדות בחברה הישראלית דומים לשימוש בדבקים חלשים.
הוא מפרט שני סוגי 'דבקים' חלשים הנפוצים לטענתו: 'אחים לצרה', המאחדים אנשים מול אויב משותף, ו'האויב של אויבי הוא ידידי', המבוסס על בריתות זמניות. דבקים אלו, לדבריו, מחזיקים מעמד רק כל עוד האיום או האינטרס המשותף קיימים, אך מתפרקים כאשר הנסיבות משתנות.
כפתרון לאחדות אמיתית ועמוקה, הרב גוזלן ממליץ על לימוד תורה משותף. לדבריו, לימוד משותף, כפי שמתואר בגמרא במסכת קידושין, יכול לחבר בין קבוצות שונות בחברה, בעלות אופי וזהות שונים, וליצור הרמוניה אמיתית ולא חיבור מלאכותי וזמני. הוא קורא ליישם תובנה זו גם בקהילות ובמשפחות.
