פסילת המפלגות הערביות הינה צעד חשוב - אך עדיין לא סופי
ועדת הבחירות המרכזית פסלה את התמודדותן של מפלגות ערביות, אך ההיסטוריה מלמדת כי החלטה זו אינה סופית וכמעט תמיד מתקבלת בבית המשפט העליון. פסילת מועמדים ורשימות לכנסת היא סוגיה שחוזרת על עצמה בכל מערכת בחירות.
המקרה הראשון המשמעותי היה ב-1988, אז פסלה הוועדה את 'הרשימה המתקדמת לשלום', אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה. מאז נקבע עיקרון של פרשנות מצמצמת לסעיף 7א לחוק יסוד הכנסת. בשנת 2003, הוועדה פסלה את רשימת בל"ד ואת חברי הכנסת אחמד טיבי ועזמי בשארה, אך בג"ץ החזיר את כולם למרוץ בנימוק שהראיות לא עמדו ברף הנדרש.
בשנת 2009, הוועדה פסלה את רע"ם-תע"ל ובל"ד, אך בית המשפט העליון ביטל את הפסילות ברוב גדול. ב-2015, הוועדה פסלה את חנין זועבי מימין ואת ברוך מרזל משמאל, ובג"ץ החזיר את שניהם, תוך קביעה שפסילה היא צעד קיצוני למקרים חריגים. גם ב-2019, פסילת רע"ם-בל"ד ועופר כסיף על ידי הוועדה בוטלה על ידי בג"ץ.
בשנת 2020, חברת הכנסת היבא יזבק נפסלה בוועדה אך הוחזרה על ידי בג"ץ ברוב דחוק. ב-2021, חברת הכנסת אבתיסאם מראענה נפסלה אף היא, אך הוחזרה על ידי בית המשפט העליון. נתונים אלו מראים כי ועדת הבחירות נוטה לפסול, בעוד שבית המשפט העליון נוטה להחזיר מועמדים מהמפלגות הערביות, תוך פרשנות רחבה של החוק.
