מפלס האשליות: איך פסילת אבו שחאדה עשויה להשפיע על הרחוב הערבי
סוגיית פסילתו של יו"ר בל"ד, סמי אבו שחאדה, מלהתמודד לכנסת מהווה אתגר משמעותי עבור המערכת הפוליטית והמפלגות הערביות. בניגוד לתפיסה הרווחת, הבוחר הערבי בישראל אינו פועל מתוך רגש או זעם, אלא מתוך ראייה ריאליסטית ואסטרטגית, כאשר תקווה לניצחון והשפעה פוליטית היא המניע העיקרי להצבעתו. שיעורי ההצבעה הגבוהים בבחירות 2020 נבעו מהאמונה בסיכוי להשפיע, בעוד שבבחירות 2021, עם התפרקות הרשימה המשותפת ותחושת ייאוש, נרשמה ירידה דרסטית בהשתתפות.
הפסילה הנוכחית, בשילוב עם היחלשות גוש המרכז-שמאל בסקרים, עשויה להוביל דווקא לאדישות ולירידה בשיעורי ההצבעה, ולא ל"אינתיפאדה אלקטורלית". מסר של חוסר יכולת לשנות את המערכת עלול להרתיע מצביעים.
ההשפעה צפויה להיות שונה בקרב הזרמים השונים בחברה הערבית: הזרם הלאומני-אקטיביסטי עלול לראות בפסילה דה-לגיטימציה של ההליך הדמוקרטי ולהימנע מהצבעה. הזרם הפרגמטי-אזרחי, שתומך בגישת רע"מ להשגת הישגים, עלול לאבד עניין כאשר האפשרות להשפיע על הקואליציה נראית רחוקה. הזרם המסורתי-ממסדי (חד"ש-תע"ל) נותר תקוע ללא הבאזז הלאומי של בל"ד או התקווה האזרחית של רע"מ.
בניגוד לציבור היהודי, שבו כעס ונרדפות יכולים להניע מצביעים, אצל הציבור הערבי התקווה וההיתכנות הן המפתח. לכן, פסילת אבו שחאדה, יחד עם המצב הפוליטי, עשויה להביא לשקט ולאדישות, שישרתו את מחנה הימין. עם זאת, קמפיין מוצלח שיעניק תקווה עשוי להוביל להפתעה בשיעורי ההצבעה.
