ערכיות כתנאי המאפשר חינוך מושכל לערכים
פרופסור ישעיהו תדמור, מחנך ואיש אקדמיה, טוען כי הפגמים בחינוך הליברלי והממלכתי המסורתי באו לידי ביטוי במשברים האחרונים, החל מההפיכה המשטרית ועד המלחמה הנוכחית. לטענתו, צעירים רבים, כולל חיילים, מפגינים דבקות גוברת ברעיונות של גזענות, עליונות יהודית, משיחיות ואלימות כלפי ערבים, וכן מתייחסים בזלזול ובאגרסיביות לבעלי דעות שונות. הוא מדגיש כי הערכים הדמוקרטיים הליברליים נמצאים בעמדת הגנה.
לאור זאת, תדמור קורא להגברה משמעותית ומתוכננת של החינוך לערכים הומניסטיים, דמוקרטיים, ציוניים ויהודיים בשנת הלימודים תשפ"ז. הוא מצביע על ליקויים בחינוך הקיים, שבו ערכים נתפסים כעובדות מוגמרות או נוסחאות, ולא כמושגים מופשטים הדורשים דיון ופרשנות. לטענתו, חינוך לערכיות, המהווה תנאי מקדים לחינוך לערכים, הוא היכולת לתפוס, לפרש, לבקר ולבחור בין ערכים שונים.
הוא מסביר כי חינוך לערכיות מאפשר הבחנה בין ערכים שמקורם באדם לבין ערכים דתיים נוקשים, ומדגיש כי חינוך לערכים אינו רק העברת ידע, אלא תהליך מתמיד של בחינת רגשות ואמונה. תדמור קובע כי המבחן האמיתי הוא ההתמודדות עם סתירות בין ערכים, כמו המתח בין שוויון לחירות, או בין "יהודית" ל"דמוקרטית" בישראל.
כדי לחזק את החינוך לערכיות, על המורים לגלות ארבע מעלות יסודיות: לימוד מעמיק של התפתחות הערכים, אומץ לב, יכולת לקיים שיח פתוח ומכבד, והכוונה לדיון רציונלי ומנומק על משקל הערכים במציאות סותרת.
