ישראל נכשלת במלחמה על התודעה: הלקחים מהסרט על עזה
הקרנת סרט התעודה "NAZA" על מלחמת עזה בפסטיבל הסרטים של ונציה עוררה סערה והגבירה את הקמפיין התעמולתי נגד ישראל. יוצרי הסרט טוענים כי ישראל איפשרה במכוון פגיעה המונית באזרחים בעת תכנון תקיפות. בריאיון ל"וסטיי", מיהרה מפקדת במילואים בשירותי העיתונות של צה"ל, אנה אוקולובה, להפריך את הטענות ולהסביר את מנגנון קבלת ההחלטות בצה"ל.
לדברי אוקולובה, התעמולה נגד ישראל פועלת באופן שיטתי במשך עשורים, תוך ניצול סטריאוטיפים קיימים. הסרט עורר תהודה רבה דווקא בישראל, בעוד שבחו"ל הוא נתפס כחלק מנרטיבים מוכרים. צה"ל, שלא צפה בסרט המלא, התמקד בהפרכת טענות ספציפיות שהועלו בתקשורת, במטרה לשמר את אמון הציבור והחיילים הנלחמים באזורים צפופים.
אחד המיתוסים המרכזיים שהופצו הוא אישור תקיפות עם סיכון למאות קורבנות למען חיסול מחבל בודד, והסתמכות עיוורת על בינה מלאכותית. אוקולובה הדגישה כי תהליך אישור תקיפות מוסדר בקפידה. היא הבהירה כי לא ניתנו אישורים לתקיפות עם מאות קורבנות אגביים, וכי אירועים כמו הפיצוץ ליד בית החולים "אל-אהלי" התבררו כשגיאות של רקטות פלסטיניות. כל המטרות עוברות בדיקה יסודית על ידי יועצים משפטיים, והבינה המלאכותית משמשת רק ככלי עזר חישובי, כאשר ההחלטה הסופית נותרת בידי קצינים. תקיפות אסטרטגיות מאושרות ברמה הגבוהה ביותר, ופיקוד הצבא נמצא בשטח ומפקח על המצב.
אוקולובה הסבירה כי הבעיה המרכזית של ישראל בזירה התודעתית היא עמדת ההגנה המתמדת. צה"ל מוגבל על ידי צנזורה וביטחון מידע, מה שמקשה על תגובה תקשורתית מהירה. פוליטיקאים המוציאים הצהרות פופוליסטיות מחמירות את המצב. לטענתה, על ישראל לחדול מלהגיב בדיעבד ולאמץ אסטרטגיה פרואקטיבית, הכוללת סיפורי חיילים, הצגת עובדות מהשטח ועיצוב אג'נדה עצמאית.
