"לא ישנתי בלילה מהפחד שזה ידלוף": אהוד אולמרט חוזר לרגעים הדרמטיים מ-2007
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, לרגל צאת ספרו החדש "אריזונה כולנו", שחזר בראיון לעמית סגל את המהלכים שהובילו להשמדת הכור הגרעיני בסוריה בשנת 2007. אולמרט הדגיש את תפקידה של סוכנת מוסד צעירה, שזיהתה את האיום למרות התנגדות הממסד, ואת חשיבותה של האינטואיציה שלה. הוא סיפר כיצד לאחר חשיפת תוכנית הגרעין של לוב ב-2003, הונחה לעקוב אחר כל רמז לפעילות גרעינית, והדגיש כי כישלון המודיעין בלוב היה כשל מודיעיני חמור.
אולמרט תיאר את הלחצים שעברה הסוכנת הצעירה, שזכתה לכינוי "ענת", מצד מפקדיה במוסד, שזלזלו בתחושותיה לגבי גרעין סורי. הוא ציין כי למרות הקשיים וההתנגדויות, היא המשיכה להתעקש, וכי בסופו של דבר, ראש המוסד דאז, מאיר דגן, קיבל את עמדתה והוביל לדיון שהוביל לגילוי הכור. אולמרט אף השווה זאת למקרים בהם נדרש להקשיב לדעות של צעירים בארגון, שלעיתים יודעים יותר מהוותיקים.
הוא שחזר את הרגע הדרמטי בו קיבל את הדיווח על הכור, ואת ההחלטה המיידית להשמידו. אולמרט חשף כי המשאבים המודיעיניים והתקציביים שהופנו למעקב אחר הכור הסורי, פגעו ביכולת לאתר את גלעד שליט, והסביר כי היה צורך לתעדף את המבצע האסטרטגי. הוא גם התייחס למבצע "הפיראטי" של ראש המוסד דאז, יוסי כהן, שדפק על דלת ראש תוכנית הגרעין הסורית בניסיון לגייסו, מהלך שהיה מסוכן אך בסופו של דבר לא עלה במחיר.
אולמרט הדגיש כי האיום הגרעיני מצד סוריה היווה איום קיומי מיידי על ישראל, שונה מהותית מאיומים אחרים. הוא סיפר על שיחותיו עם ג'ורג' בוש בנושא, ועל כך שהצליח להטעות את בשאר אסד בנוגע לידיעת ישראל על הכור, למרות ניסיונותיו לנהל משא ומתן. הוא גם התייחס להחלטתו שלא לחתום על עסקת שליט בזמנו, מתוך חשש להשלכות עתידיות, והשווה זאת למצב הנוכחי ולשחרור סינוואר.
בנוגע לחשש מדליפות, אולמרט סיפר על הצעדים שננקטו כדי לשמור על סודיות המבצע, כולל חתימה על הצהרות מחייבות והקפדה על דיונים במקומות מוגנים. הוא ציין כי הסורים לא ידעו שישראל יודעת על הכור, וכי הדבר היווה יתרון אסטרטגי משמעותי. אולמרט הביע דאגה מההתנהלות שהובילה לאירועי ה-7 באוקטובר, אך הדגיש כי במצב דומה היה פועל לשחרור החטופים באופן מיידי, גם אם הדבר היה כרוך בתשלום מחיר.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.