דוקו הוא לא אליבי: השאלות שמחייבות את נז"א לעמוד לבדיקה
הסערה סביב הסרט התיעודי "נז"א", שזכה בפרס בפסטיבל ונציה ומתאר מנגנונים מאחורי "הרג המוני מחושב" של אזרחים פלסטינים בעזה, מעוררת דיון ציבורי בישראל. הסרט, שיוצריו ישראלים ומתבסס על עדויות של 24 חיילים ואנשי מודיעין, מוצג בעולם כ"עדות של ישראל על עצמה", מה שמקנה לטענותיו לגיטימציה נוספת בעיני הצופה הבינלאומי.
הכותבת, ד"ר עליזה לביא, מבקרת את העובדה שהסרט טרם הוקרן בישראל באופן מלא, למרות חומרת הטענות. דובר צה"ל ומועצת הקולנוע ביקשו לאפשר להם לצפות בסרט המלא ולהגיב באופן ענייני. לטענתה, יוצרי הסרט, ובראשם יובל אברהם, צריכים לאפשר בדיקה מקצועית של היצירה, שכן קולנוע תיעודי מחייב אחריות מוסרית ומקצועית, ואינו יכול לשמש כ"אליבי" להפצת טענות חמורות ללא בדיקה.
לביא מדגישה כי הכחשה רשמית אינה מספיקה מול עדויות "מבפנים". היא קוראת להתמודדות בשני מישורים: ממלכתי, הכולל בדיקה מקצועית של הסרט והטענות, ומישור אזרחי, בו יצירתיות ישראלית תציג תמונה נכונה של המציאות בשטח, כולל התמודדות עם אויב הפועל בתוך אוכלוסייה אזרחית והמגבלות שחלו על הלוחמים. היא קוראת להציג עובדות וקולות אמינים, ולא להסתפק בהקרנת קדימונים וציטוטים בלבד, וטוענת כי חברה דמוקרטית אינה צריכה לפחד מביקורת, אך גם המבקר אינו פטור מביקורת.
