אל-ג'זירה מפטרת עיתונאים מעזה על רקע תביעה בארה"ב; טענות נגד ישראל מתבררות כשקריות
רשת אל-ג'זירה פיטרה 24 מעובדיה ברצועת עזה, צעד שבא על רקע תביעה משפטית שהוגשה בארצות הברית בשם קורבנות טבח ה-7 באוקטובר. התובעים טוענים כי עיתונאים וצלמים של הרשת היו חברים בארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי, וכי אל-ג'זירה עצמה תמכה כספית בארגונים אלו. התביעה בארה"ב מעוררת חשש כבד מפני השלכות משפטיות וכלכליות חמורות על הרשת הקטרית, שכן תשלום משכורות למחבלים פעילים עלול לשלול ממנה את מעמדה כגוף תקשורת עצמאי ולהכפיף אותה לחוק האמריקאי נגד מימון טרור. הפיטורים נתפסים כניסיון של אל-ג'זירה להתרחק מהאשמות ישירות בסיוע לטרור.
במקביל, מתברר כי טענות רבות שהועלו נגד ישראל בנוגע למלחמה בעזה התבררו כשקריות או מופרכות. מאמר שפורסם ב-Substack על ידי אנדרו פוקס, קצין בצבא הבריטי וחוקר, טוען כי ההאשמות נגד ישראל, ובפרט טענות על "רצח עם" ו"הרעבה מכוונת", קרסו, אך התקשורת המרכזית אינה מדווחת על כך. לדוגמה, מחקר שבוצע בעזה עצמה בשנת 2026 מצא כי שיעור תת-התזונה החריף בקרב ילדים עומד על 0.5% בלבד, בניגוד להערכות קודמות שנעשו על בסיס מודלים עקיפים. כמו כן, נתוני אספקת המזון לרצועה, כפי שפורסמו על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים (COGAT), מצביעים על כמות מזון שעולה על הצרכים המדווחים, מה שסותר את הטענה על מדיניות מכוונת של הרעבה.
גם הטענה בדבר "בתי חולים חפים מפשע" הופרכה על ידי מודיעין אמריקאי, שאישר כי חמאס והג'יהאד האסלאמי השתמשו בבית החולים שיפא כמפקדה, מחסן נשק וכמקום להחזקת חטופים. בנוסף, נתונים עדכניים של האו"ם מצביעים על כך ששיעור ההרוגים מקרב נשים וילדים ירד ל-45.2%, בעוד שמבוגרים גברים מהווים יותר מ-50% מההרוגים, בניגוד לטענות קודמות על 70% נשים וילדים. מחקר של מרכז אמי"ת מצא כי כ-60% מתוך 266 "עיתונאים" שנהרגו היו למעשה חברים או משויכים לארגוני טרור. גם בקרב אנשי צוות רפואי וילדים שנהרגו, נמצא כי רבים מהם היו נערים מגויסים או פעילי טרור. יתרה מכך, גורמי או"ם הודו כי חמאס סיסטמטית השתלט על מחסני סיוע, תקף נהגים וחסם חלוקת מזון.
לבסוף, האשמת ישראל ב"רצח עם" על ידי האגודה הבינלאומית לחוקרי רצח עם (IAGS) התבררה כמבוססת על מידע שגוי, כאשר בית הדין הבינלאומי לצדק מעולם לא קבע כי מדובר ברצח עם. ההצבעה ב-IAGS נערכה בקרב אחוז קטן מחבריה, וחלקם אף לא היו חברים רשומים. המחבר מסכם כי אקדמאים, ארגונים לא ממשלתיים, פוליטיקאים ועיתונאים שהפיצו האשמות אלו ללא ביסוס עובדתי, נושאים באחריות ישירה להפצת שקרים.
