הברית הביטחונית בין ישראל למרוקו: ביקורת חריפה על הנורמליזציה
מאמר ביקורתי חריף מביע אכזבה עמוקה מהתחזקות הקשרים בין ישראל למרוקו, ורואה בהם "דקירה בגב האומה". הכותב מצביע על כך שהמלך מרוקו, הנושא בתואר "אמיר המאמינים" ויושב ראש ועדת ירושלים, מעמיק את הקשרים הצבאיים והביטחוניים עם ישראל, בזמן שישראל מגבירה את פעולותיה הצבאיות נגד הפלסטינים. הדבר מוצג כניגוד חריף לעמדות של מדינות וארגונים מחוץ לעולם הערבי והאסלאמי, אשר נוקטים עמדות מוסריות יותר כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
המאמר סוקר את התפתחות היחסים בין המדינות, החל משנות ה-60 של המאה ה-20, דרך שיתופי פעולה חשאיים בתחומי מודיעין וביטחון, ועד להסכמי הנורמליזציה הרשמיים במסגרת "הסכמי אברהם" בדצמבר 2020. מאז, היחסים התרחבו מעבר לנורמליזציה פוליטית וכלכלית לשיתוף פעולה צבאי וביטחוני הדוק, כולל חתימה על מזכרי הבנות בתחום הביטחון בנובמבר 2021 ובמרץ 2022.
הכותב משווה את עמדת מרוקו לעמדת ספרד, מדינה שאינה ערבית או מוסלמית, אשר נקטה צעדים משמעותיים נגד מדיניות ישראל, כולל הכרה במדינה פלסטינית, הגבלות על סחר בנשק, ואיסור על ייבוא מוצרי התנחלויות. הוא מבקר את המערכת הפוליטית הערבית על "תבוסתנות" ועל התעלמותה מהאינטרסים של עמיה, וטוען כי תנועות אזרחיות במערב מפגינות יותר מחויבות מוסרית כלפי הפלסטינים מאשר חלק מהמדינות הערביות.
המאמר מותח ביקורת גם על תנועות פוליטיות ערביות, כולל מפלגות אסלאמיות כמו מפלגת הצדק והפיתוח במרוקו, אשר לדבריו התפשרו על עקרונותיהן בנוגע לנורמליזציה עם ישראל. הוא קורא למחקר עצמי מקיף של כלל הזרמים הפוליטיים והאידיאולוגיים בעולם הערבי, ומדגיש כי המאבק למען פלסטין הוא כעת מבחן אנושי ומוסרי, ולא רק עניין ערבי או אסלאמי.
