הברית הביטחונית בין ישראל למרוקו: ביקורת חריפה על הנורמליזציה
מאמר ביקורתי חריף מגנה את העמקת היחסים בין ישראל למרוקו, ומתאר אותה כבגידה במטרות הערביות והאסלאמיות, במיוחד לאור המלחמה בעזה. הכותב טוען כי בעוד שמדינות מערביות נוקטות צעדים נגד ישראל, מרוקו, תחת הנהגת מלך המכונה "אמיר המאמינים" ויושבת ראש ועדת ירושלים, מעמיקה את שיתוף הפעולה הצבאי והביטחוני עם ישראל.
המאמר סוקר את התפתחות היחסים בין המדינות, החל משנות ה-60 של המאה ה-20, דרך הסכמי אוסלו, ועד לנורמליזציה הרשמית במסגרת "הסכמי אברהם" בדצמבר 2020. הוא מדגיש כי שיתוף הפעולה התפתח מעבר לנורמליזציה דיפלומטית וכלכלית לשיתוף פעולה צבאי ומודיעיני הדוק, כולל חתימה על מזכרי הבנות בתחום הביטחון.
בניגוד למרוקו, המאמר משבח את ספרד על צעדיה הנחרצים נגד ישראל, הכוללים הכרה במדינה פלסטינית, הפסקת מכירת נשק, ואיסור על ייבוא מוצרי התנחלויות. הכותב מביע אכזבה מכך שדווקא במדינות ערב, ובפרט במרוקו, ישנה התעלמות מהמצב הפלסטיני, בעוד שתנועות אזרחיות במערב מפגינות סולידריות.
המאמר קורא למחאה ולבחינה מחודשת של עמדותיהן של מערכות השלטון הערביות, מפלגות פוליטיות (כולל מפלגות אסלאמיות כמו מפלגת הצדק והפיתוח במרוקו), ותנועות לאומיות ואיסלאמיות. הוא טוען כי יש צורך במחנה מאוחד המתמקד במאבק נגד הכיבוש והדיכוי, ולא בסכסוכים פנימיים. לבסוף, המאמר מדגיש כי המאבק למען פלסטין הוא מבחן אנושי ואתי, וכי התשובות עשויות להגיע ממקומות בלתי צפויים.
