החוואות החדשות: כיצד הפכו כבשים וכבשים לכלי שליטה על אדמות ביהודה ושומרון
בשנים האחרונות, לצד בניית יחידות דיור חדשות והקמת מאחזים, התפתח דפוס חדש של התפשטות התנחלויות ביהודה ושומרון המכונה "חוואות התנחלויות" או "מאחזים רועים". דפוס זה, המתחיל לרוב באוהל, קרוואן, אורווה ובעלי חיים, הפך לנפוץ במיוחד באזורי בקעת הירדן, מסאפר יטא ואזורים פתוחים נוספים. ארגוני מעקב אחר ההתנחלויות מציינים כי רעיית צאן, שימוש בדרכים ובמקורות מים, ותשתיות נלוות, מסייעים להרחבת השליטה על הקרקע, בעוד שהגורמים המתנחלים מציגים זאת כפעילות חקלאית ורועים.
בניגוד להתנחלות מסורתית הדורשת תכנון ממושך, תשתיות ומבנים, החוואות הרועות יכולות לקום עם מספר מצומצם של אנשים, אוהל או מבנה נייד, אורוות ובעלי חיים. עם זאת, השפעתן על הקרקע רחבה, שכן הרעייה דורשת שטחים פתוחים. ככל שהשטח נמצא בשימוש מתמיד, אזור התנועה של העדרים מתרחב, והגישה של רועים פלסטינים לאדמות מסוימות הופכת לקשה יותר. מחקר משותף של "שלום עכשיו" ו"כרם נבות" מצא כי הוקמו למעלה מ-100 מאחזים רועים ביהודה ושומרון, המשמשים לשליטה על כ-786 אלף דונם, כ-14% משטח הגדה. השטח הנשלט אינו מוגבל רק לשטח המבנים, אלא כולל את היקף הרעייה, הדרכים, המחסומים והנוכחות האנושית סביבם.
נתונים עדכניים מאוגוסט 2026, שפורסמו על ידי "שלום עכשיו", מצביעים על קיומם של 163 מאחזים ו-227 חוואות ביהודה ושומרון (למעט מזרח ירושלים), סך הכל 390 אתרים שאינם מוגדרים כהתנחלויות רשמיות. מאז דצמבר 2022, עם כינון הממשלה הנוכחית, הוקמו 231 מאחזים וחוואות חדשים, אשר לפי הערכת הארגון, השתלטו על כ-20% משטח הגדה (למעלה ממיליון דונם) והובילו לעקירתם של למעלה מ-120 התנחלויות וקבוצות אוכלוסייה פלסטיניות. בנוסף, בחצי הראשון של 2026 לבדה, דיווחה הרשות למאבק בטרור ובנייה בלתי חוקית על הקמת 42 מאחזים חדשים, רובם רועים, כולל ארבעה באזורים המסווגים כשטח B, ועל השתלטות על 4,379 דונם. תופעה זו מתרחבת גם לאזורים המסווגים כשטח B, כאשר "שלום עכשיו" תיעדה הקמת 21 מאחזים כאלה בשנתיים וחצי האחרונות.
באזורי בקעת הירדן ומסאפר יטא, בהם קיימות קהילות פלסטיניות רבות התלויות ברעייה וחקלאות, השפעת ההשתלטות על קרקע משמעותית במיוחד. היא אינה רק אובדן שטח חקלאי, אלא גם אובדן שטחי מרעה, מקורות מים ודרכי גישה, מה שמייקר את גידול בעלי החיים ומקשה על אורח חיים מסורתי. במרץ 2026, תועדה הקמת אוהלים ואורוות במחנה הפליטים מסאפר יטא, הבאת עדר כבשים לרעייה באדמות פלסטיניות, וכן השתלטות על באר מים. התופעה גורמת לקושי כלכלי וחברתי עבור רועים פלסטינים, המאלצים לקנות מזון לבעלי חיים, לצמצם את העדרים, או לחפש מקורות הכנסה חלופיים. "שלום עכשיו" מציינת כי עקירתם של למעלה מ-120 קהילות פלסטיניות, רובן בדואיות ורועות, קשורה לאלימות מתנחלים, וכי 19 קהילות נוספות באזורי B נאלצו לעזוב עקב הטרדות ואלימות. הדבר הופך את נושא החוואות הרועות לקשור ישירות לעקירת אוכלוסייה, כאשר אובדן הגישה למרעה, מים ואדמות מוביל ללחץ כלכלי, ביטחוני וחברתי מצטבר.
הקמת מאחזים רועים באזורי שטח B, המסווגים תחת סמכות שיפוט אזרחית של הרשות הפלסטינית וסמכות ביטחונית ישראלית, מוסיפה מימד פוליטי ומשפטי. "שלום עכשיו" דיווחה על הקמת 21 מאחזים כאלה בשנתיים וחצי האחרונות, חלקם ממשיכים להתפתח למרות הצהרות על פינויים. הרשות למאבק בטרור ובנייה בלתי חוקית ציינה כי ארבעה מתוך 42 המאחזים החדשים שהוקמו בחצי הראשון של 2026 נמצאים בשטח B. תופעה זו אינה מוגבלת עוד לאזורי שטח C, אלא מתרחבת לאזורים בעלי הסדרים שונים.
השליטה על הקרקע מתרחבת מעבר לשטח הפיזי של החוואות, וכוללת דרכים חדשות, כלי רכב, שערים, מקורות מים ואדמות מרעה. "שלום עכשיו" דיווחה על פתיחת למעלה מ-220 קילומטרים של דרכים חדשות בשנים 2024-2025, המסייעות בהקמת מאחזים חדשים וגישה לשטחים נוספים. בנוסף, הממשלה אישרה העברת מאות מיליוני שקלים למימון "רכיבים ביטחוניים" של התנחלויות חדשות, כולל מימון לחוואות, כלי רכב, דרכים, שערים חשמליים ופאנלים סולאריים. תופעה זו מעלה את השאלה האם מדובר ב"סיפוח בפועל", כאשר שינוי המציאות בשטח מתרחש ללא החלטה רשמית אחת. בעוד שתומכי ההתנחלויות רואים בכך פעילות חקלאית והתיישבותית לגיטימית, ארגונים פלסטינים וישראלים מתארים זאת כהתפתחות המצטברת לסיפוח בפועל.
המשמעות של החוואות הרועות אינה רק בהופעתן, אלא בהמשך התרחבותן, הקמת תשתיות, העברת כספי ממשלה, והתקדמות חלק מהמאחזים לשלבים יציבים יותר. בספטמבר 2026, הרשויות הישראליות הודיעו על צעדים חדשים ליישוב מאחזים, והמשך הקצאת אדמות מדינה, צעדים שעשויים להשפיע על מעמדם החוקי של האתרים. החוואות הרועות, המתחילות כאוהל ובעלי חיים, יכולות להתפתח לתשתיות מורחבות ולהיכנס למסלולי הסדרה או יישוב. בסופו של דבר, השאלה המרכזית היא כיצד קבוצה קטנה של אנשים ובעלי חיים יכולה לשנות בפועל את יכולתו של קהילה שלמה להשתמש בשטח נרחב, וכיצד הדבר משפיע על קהילות רועים פלסטיניות.
