הסכמי אברהם: 6 שנים לשינוי כללי המשחק במזרח התיכון
שש שנים לאחר חתימת "הסכמי אברהם", ששינו את הגישה האזורית כלפי ישראל, נראה כי ההסכמים הביאו לשינוי משמעותי ביחסים הדיפלומטיים והכלכליים. ההסכמים, שנחתמו בספטמבר 2020 עם איחוד האמירויות ובחריין, ובהמשך עם מרוקו וסודן, ביטלו את הדרישה הקודמת לקשר את הנורמליזציה עם ישראל לפתרון הסוגיה הפלסטינית.
ההסכמים אפשרו למדינות כמו איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו לנרמל את יחסיהן עם ישראל מתוך אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים, מהלך שעורר ביקורת מצד הפלסטינים. למרות שהרחבת ההסכמים למדינות נוספות הייתה מוגבלת, עם הצטרפות קזחסטן (שכבר קיימה יחסים קודם לכן) ועיכוב החתימה עם סודן בשל מלחמת אזרחים, התוצאות המעשיות ניכרות.
הסחר בין ישראל לאיחוד האמירויות הגיע לכ-14.5 מיליארד דולר מאז 2020, עם הסכם סחר חופשי שנכנס לתוקף ב-2023. נוסף על כך, חלה עלייה של למעלה מ-70% בתנועת הנוסעים בין המדינות ב-2025, עם 136 טיסות שבועיות. גם קשרי הסחר עם מרוקו ובחריין התרחבו, למרות המלחמה בעזה.
בעקבות התקפות החות'ים על הספנות בים האדום, נתיבי יבשה דרך ישראל וירדן הפכו לחלופה חשובה להובלה ימית בין אירופה לאסיה, עם גידול בתנועת המטענים במעברי הגבול. בתחום הביטחוני, הנורמליזציה הובילה לשיתוף פעולה הדוק יותר עם איחוד האמירויות ובחריין, במיוחד בתחום המל"טים, על רקע חששות משותפים מאיראן, אם כי לא מדובר בברית צבאית מלאה.
היחסים עם מרוקו מתחזקים גם בזכות קשרים היסטוריים, והשבוע הומרו משרדי הקישור לשגרירויות מלאות. בין המדינות המוזכרות כמועמדות להצטרפות עתידית להסכמים נמנים כווית, אינדונזיה ואזרבייג'ן. לאחרונה, ראשי מטה כללי של ישראל ומספר מדינות ערביות נפגשו בגרמניה לדון באיום האיראני, מה שמדגיש את השינוי האסטרטגי באזור.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
