הסכמי אברהם: שש שנים לשינוי כללי המשחק במזרח התיכון
שש שנים לאחר חתימת הסכמי אברהם, נרשמת תמונה מורכבת של הצלחות ואתגרים. ההסכמים, שביטלו את הכלל לפיו נורמליזציה עם ישראל תלויה בפתרון הסוגיה הפלסטינית, הובילו לכינון יחסים רשמיים בין ישראל, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. קזחסטן הצטרפה אף היא, אם כי באופן סמלי. סודאן הצהירה על כוונתה להצטרף אך טרם חתמה רשמית בשל משברים פנימיים. למרות ההתקדמות המוגבלת במספר החותמים, ההסכמים הניבו פירות משמעותיים. סחר החליפין בין ישראל לאיחוד האמירויות הגיע לכ-14.5 מיליארד דולר מאז 2020, עם הסכם סחר חופשי שהגביר את הסחר. תנועת הנוסעים בין המדינות גדלה משמעותית, וגם שיתופי הפעולה הביטחוניים התרחבו, בעיקר סביב האיום האיראני. מרוקו נהנית גם מקשרים אנושיים עמוקים יותר בזכות הקהילה היהודית הגדולה, והיחסים בין המדינות שודרגו לאחרונה לשגרירויות מלאות.
מלחמת עזה היוותה מבחן משמעותי להסכמים. למרות שהתקפות חמאס נועדו, לפי חלק מההערכות, לסכל את הצטרפותה של ערב הסעודית, ההסכמים שרדו את המתיחות. איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו לא ניתקו את יחסיהן עם ישראל, והסחר ושיתוף הפעולה הביטחוני נמשכו לצד הלחימה בעזה. עם זאת, נראה כי הנורמליזציה מתמקדת בעיקר באליטות השלטוניות ולא בקרב הציבור הרחב, כפי שמעידה התיירות המוגבלת יחסית.
ערב הסעודית נותרה מחוץ להסכמים, בין היתר בשל תחרות אזורית עם אבו דאבי. למרות שקיבלה מעמד של בעלת ברית מרכזית מחוץ לנאט"ו ואישורי עסקאות ביטחוניות ואטומיות מארה"ב, היא לא קידמה נורמליזציה עם ישראל. עם זאת, ההערכה היא שהצטרפותה היא עניין של זמן. גם כווית, קטאר, אינדונזיה ואזרבייג'ן נשקלות כמועמדות להצטרפות. המפגש האחרון של ראשי המטות של מדינות ערב וישראל בגרמניה, תחת חסות פיקוד מרכז של צבא ארה"ב, הדגיש את האיום האיראני כגורם מאחד מרכזי.
עבור הפלסטינים, הסכמי אברהם הוכיחו כי מדינות ערב מוכנות לנרמל יחסים עם ישראל ללא תלות בפתרון הסוגיה הפלסטינית. המלחמה בעזה חיזקה את התפיסה שהנורמליזציה אינה מהווה תחליף לפתרון הסכסוך הפלסטיני, אך גם אינה תלויה בו עוד. התפיסה השתנתה מ"קודם פלסטינים, אחר כך שלום" לגישה של "שלום בנפרד ופלסטינים בנפרד".
