פיזיקאים מירושלים חשפו את סוד היווצרות סדקים וחורבן חומרים
חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים גילו מנגנון חדש המתאר את השלבים המוקדמים של היווצרות סדקים בחומרים, המובילים בסופו של דבר לקריסתם הפתאומית. המחקר, שפורסם בכתב העת Physical Review Letters, מציג תיאוריה חדשה המשלימה את המודלים הקיימים במכניקת החומרים, אשר התמקדו עד כה בעיקר בשלב ההתפשטות המהירה של הסדק. על פי הממצאים, תהליך ההרס מתחיל הרבה לפני הקריסה הנראית לעין, כאשר סדקים זעירים נוצרים ככתמים דו-ממדיים המתפשטים באיטיות רבה, בקצב של מיקרונים עד מילימטרים בשנייה. שלב זה, המכונה 'זחילה', מהווה לפחות 75% מזמן ההרס הכולל, והוא קודם להיווצרות סדק לינארי מהיר. התיאוריה החדשה מאחדת שלושה שלבים: היווצרות, זחילה והתפרצות. בנוסף, המחקר מצא כי הסדקים נוצרים בקנה מידה קטן פי עשרה מהגודל הקלאסי של 'אורך גריפית', המציין את הנקודה שבה סדק הופך לבלתי יציב ומתחיל לגדול באופן עצמוני. החוקרים הדגישו את הדמיון בין התהליכים הנצפים במעבדה לבין תופעות טבע, ובפרט רעידות אדמה. פרופסור ג'יי פיינברג, שותף למחקר, ציין כי מנגנון זה עשוי להיות אוניברסלי, ולהסביר גם קריעות מתיחה וגם קריעות חיכוך. הבנה מעמיקה של שלב ההיווצרות והזחילה של סדקים עשויה לאפשר פיתוח שיטות חדשות לאיתור פגמים בחומרים לפני קריסתם, ולשפוך אור על הפיזיקה של רעידות אדמה, כולל אלו המתרחשות לאורך הבקע של ים המלח, שבו רעידות אדמה משמעותיות מתרחשות בממוצע כל 100-150 שנה (האחרונה ב-1927).
