חליוה לא ראה (גם) את זה מגיע
העימות בין שלי משל יוגב, אמה של ליבי כהן ז"ל, לראש אמ"ן לשעבר אהרון חליוה, משקף את הכישלון המודיעיני והתפיסתי שהוביל לאירועי ה-7 באוקטובר. האם השכולה, מתוך כאבה העמוק, מתעמתת עם מי שהיה אמור לזהות את הסכנה, אך תגובתו של חליוה משדרת ריחוק וחוסר הבנה. הבעיה המרכזית של מערכת הביטחון לא הייתה מחסור במידע, אלא חוסר היכולת לחבר את כל הנתונים למסקנה אחת ברורה: האויב מתכונן למלחמה.
במשך שנים, מערכת הביטחון הישראלית ניסתה להבין את חמאס דרך משקפיים מערביים, מתוך הנחה שארגון הטרור פועל על פי שיקולי יציבות, כסף והרתעה כפי שישראל תופסת אותם. הנחה זו התבררה כשגויה מיסודה. בעוד ישראל חיפשה נקודות איזון, חמאס חיפש נקודות שבירה. בעוד ישראל דיברה על הרתעה, חמאס דיבר על ג'יהאד. חמאס ראה את ה-7 באוקטובר לא כתקלה, אלא כיעד במערכה היסטורית ארוכה.
הכשל התפיסתי העמוק נבע מחוסר היכולת לדמיין אויב שכוונותיו שונות כל כך משלנו. האויבים של ישראל פועלים בתוך מערכות אמונה, דת, כבוד, נקמה ותפיסות היסטוריות, ולא רק על פי שיקולי עלות-תועלת. מי שמנסה להבין אותם רק בכלים מערביים, צפוי להיות מופתע שוב ושוב.
מינויו של רומן גופמן לראש המוסד מסמל שינוי תפיסתי מהותי. גופמן, ששירת בשטח ונפצע ב-7 באוקטובר, מביא גישה של הבנת האויב מבפנים, חשיבה צעדים קדימה, ויצירת יוזמה ותחבולה במקום המתנה. הגישה החדשה שואפת שהמוסד יהיה גוף שיוצר את המציאות עבור האויב, ולא רק מגיב אליה. זהו שינוי דרמטי מישראל כ'צייד' לישראל כמי שמייצרת את המציאות, במקום להיות ה'טרף'.
הגישה החדשה, שגופמן מוביל, מדגישה את הצורך לזהות את האויב לפני שהוא מזהה אותנו, ולחשוב כמוהו מבלי לאמץ את תפיסת עולמו. ישראל צריכה להבין את שפת האויב מבלי לאמץ את תפיסת העולם שלו, ולהפסיק לנתח את התנהגותו על פי ציפיות מערביות. מי שיפנים זאת, יתחיל לצוד את אויביו.
