הכוח הנסתר של ארה"ב: כיצד משרד האוצר מבודד מדינות בלחיצת כפתור

בזמן שהעולם נוטה לחשוב על עוצמתה הצבאית של ארצות הברית, פיתחה וושינגטון בשנים האחרונות נשק כלכלי רב עוצמה: סנקציות. בלב מנגנון זה עומד משרד זניח לכאורה במחלקת האוצר האמריקנית, משרד מעקב הנכסים הזרים (OFAC), אשר באמצעות צווים נשיאותיים, רשימות שחורות וסנקציות משניות, מסוגל לנתק מדינות, בנקים וחברות ענק מהמערכת הפיננסית הגלובלית, המבוססת על הדולר.

כוחו של ה-OFAC נובע משני גורמים עיקריים. הראשון הוא מעמדו של הדולר כ валюת הרזרבה והמסחר העולמית, כאשר כמעט כל עסקה בינלאומית משמעותית עוברת דרך בנק אמריקני. ברגע שגוף מסוים נכלל ברשימות הסנקציות של ה-OFAC, נכסיו בארה"ב מוקפאים וכל אזרח או חברה אמריקנית נאסר עליהם לעשות עסקים עמו. הגורם השני, והקטלני יותר, הוא מנגנון הסנקציות המשניות, המאלץ בנקים וחברות בינלאומיות לבחור בין קשרים עסקיים עם ארה"ב או עם המדינה הנתונה לסנקציות, כאשר רובם מעדיפים את הגישה לשוק האמריקני.

איראן היא יעד מרכזי לסנקציות אלו, המתמקדות בייצוא הנפט ובגישה למערכת הבנקאות הבינלאומית. הסנקציות פגעו קשות בהכנסותיה של טהרן, הובילו לצניחת הריאל ולעלייה חדה באינפלציה. ה-OFAC פועל גם לזיהוי ושיבוש חברות קש ורשתות פיננסיות המשמשות את משמרות המהפכה וזרועותיהם, במטרה לפגוע במימון של ארגוני פרוקסי כמו חיזבאללה, החות'ים בתימן ומיליציות שיעיות בעיראק וסוריה.

רוסיה וסין רואות ב-OFAC ניצול יתר של ההגמוניה האמריקנית ופועלות ליצירת מערכות חלופיות. רוסיה, תחת סנקציות בעקבות המלחמה באוקראינה, חיזקה את קשריה עם איראן ומשתמשת במנגנוני סחר ותשלום עצמאיים. סין מנהלת משחק כפול: חברות אנרגיה סיניות פרטיות רוכשות נפט איראני בהנחות, אך הבנקים הגדולים בסין נזהרים מאוד מלהסתבך עם ה-OFAC מחשש לאובדן הגישה למערכת הפיננסית הגלובלית.

עבור ישראל, ה-OFAC מהווה מכפיל כוח אסטרטגי. שיתוף פעולה בין המודיעין הישראלי, המאתר רשתות הברחה ומימון, לבין הכוח הכלכלי והמשפטי של משרד האוצר האמריקני, מאפשר סיכול יעיל של פעילות טרור. עסקאות שסוכלו, חשבונות בנק שהוקפאו וספינות שנתפסו הם תוצאה של שיתוף פעולה הדוק בין גופי הביטחון והביצוע של ישראל וארה"ב, המעצבים מחדש את הזירה הגלובלית.