האידיאולוגיה השמאלנית: בגידה בחזק לטובת החלש
המאמר מבקר בחריפות את האידיאולוגיה השמאלנית המודרנית, אותה הוא מכנה "בגידה בחזק". לטענת המחבר, קונסטנטין ברונזיט, תופעה זו אינה אנטישמיות, אלא תוצאה של תפיסה מעוותת המעניקה עדיפות מובנית לחלש על פני החזק, ללא קשר למעשיהם.
ברונזיט משתמש באנלוגיה של משפחה, בה הילד הצעיר, למרות התנהגותו האלימה, מקבל יחס סלחני מצד האם, בעוד הילד הגדול, גם אם מגן על עצמו, נחשב לאשם. עיקרון זה, לדבריו, משתקף באידיאולוגיה השמאלנית, המעניקה "הנחות מנטליות" לחלשים, ומצדיקה את מעשיהם, גם אם הם פוגעניים או הרסניים. לעומת זאת, החזק, בין אם הוא עשיר, קולוניזטור או בעל פריבילגיות, נתפס כאשם באופן אוטומטי.
המחבר מביא דוגמאות מהחיים, כמו מימון שירותי יוקרה להומלסים בקליפורניה על חשבון מעמד הביניים, או קליטת פליטים בספינה בבריטניה תוך העמסת נטל על האזרחים העובדים. הוא טוען כי "השמאלנים" מונעים ממהגרים ופליטים להישלח חזרה, ובכך מגדילים את הנטל על משלמי המיסים.
המאמר ממשיך ומתאר מקרה בבית קפה, בו ילדה עם צרכים מיוחדים גורמת להפרעה קשה, אך זכויותיה נחשבות לעליונות על זכויות שאר הלקוחות. המחבר טוען כי בעל בית הקפה, שינסה להרחיק את הילדה, יואשם באפליה. הוא מזהיר כי "החזק" בחברה המודרנית הפך לתורם אינסופי, וכי תפיסה זו הפכה לדרך להשתלב ב"תעשיית התרבות הבינלאומית".
לבסוף, ברונזיט מקשר את התופעה לתמיכה בנרטיבים פוליטיים מסוימים, כמו זכויות להט"ב, שינויי אקלים, פליטים, ובמיוחד פלסטינים. הוא טוען כי תמיכה זו, גם אם אינה מבוססת על קולנוע איכותי או עובדות, מהווה "סיסמת הצטרפות" לקהילה התרבותית. הוא מסכם כי האנטישמיות מופיעה כאשר מתעלמים מזכותה של ישראל להתקיים ולהגן על עצמה, וכי המוסר השמאלני המעוות מוביל את הציוויליזציה אל עבר אסון.
