שיטת נתניהו: הח"כים שהיו "טובים עד הסוף" ונזרקו מרשימת הליכוד

חברי כנסת רבים בליכוד, שנתפסו כנאמנים לראש הממשלה בנימין נתניהו ופעלו לקידומו, מצאו עצמם מחוץ לרשימת הליכוד לבחירות הקרובות או במקומות לא ריאליים, בעוד מקורבים חדשים זכו לשריון. בין הדמויות הבולטות שנותרו מחוץ למשחק הפוליטי ניתן למנות את עידית סילמן, אבי דיכטר, בועז ביסמוט, מאי גולן, שלמה קרעי, גילה גמליאל וטלי גוטליב.

המאמר מציג את תחושת הנטישה והכאב של אותם חברי כנסת, שחלקם אף הקריבו קריירות וקשרים אישיים למען נתניהו. עידית סילמן, למשל, מתוארת כמי שמרגישה "שוכחים ממני לגמרי" לאחר שהפילה את ממשלת השינוי והחזירה את הליכוד לשלטון. היא מתלוננת על חוסר התייחסות מלשכת נתניהו ועל תחושת "די מרחו אותנו". גם חנוך מילביצקי, שנדחק למקום ה-38 ברשימה, הביע תרעומת על חוסר התקשורת מצד גורמים בלשכת ראש הממשלה.

הפרשנים המצוטטים במאמר, כמו רונית ורדי ואורן חזן, מתארים את נתניהו כאדם "מאוד לא סנטימנטלי" ו"כלי בלוח משחקים", שאינו מחויב לערכים או נאמנות, אלא רק לקידום מטרותיו הפוליטיות. חזן, שבעצמו היה "מחוסל" פוליטי בעבר, מתאר את השינוי הדרמטי בחייו לאחר שהודח מהרשימה, ואת תחושת הריקנות וההזנחה שמגיעה עם סיום הקריירה הפוליטית.

המאמר מפרט מקרים נוספים של חברי כנסת ותיקים שנפגעו, כמו אבי דיכטר, לשעבר ראש השב"כ, שנתפס כמי שהפך ל"יחצ"ן של הגברת נתניהו" ונדחק למקום ה-48. גם מאי גולן ושלמה קרעי, שנחשבו לנאמנים, מצאו עצמם מתחת לקו הסקרים או במקומות נמוכים. טלי גוטליב אף האשימה את סביבת ראש הממשלה בפרסום "תדרוך שקרי".

התופעה מתוארת כחלק מ"שיטת נתניהו", שבה נאמנים משמשים כ"מגבות מטבח", משתמשים בהם עד תום ואז זורקים אותם. הפרשנות הרווחת היא שהחדשים תמיד יהיו מוכנים להתאמץ יותר ולשרת את נתניהו טוב יותר מאשר אלו שכבר הוכיחו את נאמנותם.