ישראל בונה על גז: מהפכה אנרגטית עם השלכות על המחיר והביטחון

ישראל מגבירה את הפקת הגז הטבעי מתוך כוונה להפוך אותו לעמוד התווך של מערכת האנרגיה שלה לעשורים הקרובים, תוך הבטחת אספקה פנימית עד 2050 והרחבת הייצוא. אסטרטגיה חדשה, שהוצגה על ידי ועדה בין-משרדית, שמה דגש על הבטחת מלאי גז מספיק לשוק המקומי ל-25 השנים הבאות, לצד שמירה על יכולת ייצוא. כיום, ההפקה מתבססת על מאגרי "תמר", "לוויתן" ו"כריש", כאשר המאגר הבא, "רותם", צפוי להיכנס לפעולה ב-2027. הגדלת מספר אתרי ההפקה חיונית לביטחון האנרגטי של ישראל, ומפחיתה את התלות במתקנים ימיים בודדים.

הפקת הגז כבר הניבה הכנסות משמעותיות למדינה, המוערכות בכ-30 מיליארד שקלים, עם פוטנציאל להגיע ל-300 מיליארד שקלים בטווח הארוך. הסכם ייצוא גדול למצרים צפוי להכניס למדינה למעלה מ-50 מיליארד שקלים. הייצוא מתוכנן כך שלא יפגע באספקה הפנימית, וישראל מספקת גז בעיקר למצרים ולירדן, תוך שימוש בתשתיות מצריות להמשך ייצוא לשווקים בינלאומיים.

השימוש בגז טבעי להפקת חשמל מפחית את התלות בדלקים מיובאים ואת התנודות במחירי האנרגיה העולמיים. מחירי החשמל בישראל נמוכים בכ-18% מהממוצע במדינות ה-OECD בזכות השימוש בגז מקומי. עם זאת, תעריפי החשמל הסופיים מושפעים גם מעלויות תשתית, השקעות, מיסים ורגולציה, ולכן מאגרים חדשים רק יוצרים תנאים לרסן את ההוצאות ולא מבטיחים הורדה אוטומטית של חשבונות הצרכנים.

ביקוש גובר צפוי להגיע מצד מרכזי נתונים (דאטה סנטרים), שימשכו השקעות טכנולוגיות ויצרו ביקוש לשירותים הנדסיים ומומחים. עם זאת, הדבר יגביר משמעותית את העומס על מערכת החשמל, ויחייב הגדלת ייצור החשמל והרחבת רשתות התפעול. קיים סיכון של תלות מוגברת בגז, המחייבת הבטחת אספקה רציפה גם בשעות שיא, במיוחד לאור הפגיעות של פלטפורמות הגז הימיות.

במקביל להרחבת הפקת הגז, ישראל מקדמת חיפושי גז ונפט חדשים, כולל קידוחי מים עמוקים, בהשתתפות חברות בינלאומיות כמו שברון ו-BP. בנוסף, נבחנת האפשרות להרחבת השימוש באנרגיה גרעינית כאמצעי משלים, כאשר ועדה מיוחדת הוקמה לבחינת הנושא. המודל האנרגטי העתידי של ישראל ישלב גז, אנרגיה מתחדשת, משאבי פחמימנים חדשים ואנרגיה גרעינית, במטרה להבטיח אספקת דלק עצמאית, הכנסות תקציביות נוספות, מערכת חשמל יציבה יותר ומשיכת פרויקטים טכנולוגיים עתירי אנרגיה.