פעם להיות מגניב היה להתרחק מהיהדות
בשנים האחרונות ניכרת מגמה של התחברות מחודשת של צעירים ישראלים למסורת, לעם ולארץ, באופן שאינו בהכרח דתי במובן המסורתי. פרופ' אפרים פודוקסיק מסביר כי הדור הצעיר מבטא את זהותו באופן טבעי יותר, המכונה "עבריות", כחלק מהיותו מושרש בתרבות ובזהות המקומית, ולאו דווקא כבחירה דתית מודעת. תופעה זו באה לידי ביטוי, לדבריו, גם בהתגייסות ובחיבור הטבעי לעם ולארץ, במיוחד מאז פרוץ המלחמה.
עירית לינור תיארה כיצד צעירים רבים, גם ללא סממנים דתיים בולטים, מגיעים לכותל בלילות הסליחות מתוך חוויה ובילוי, וכיצד היהדות משמשת להם מקור ליצירה, הנאה ושמחה, מבלי שהדבר קשור ל"דתה" או ללחץ חברתי.
גדי טאוב מוסיף כי בעבר "מגניב" היה להתרחק מהיהדות והציונות, בעוד כיום הדור הצעיר בוחר להיות "נייח", מחובר לארצו ולתרבותו. הוא רואה בישראל ניסוי מוצלח של מיזוג בין מזרח למערב, כאשר הזהות היהודית המשותפת היא המכנה המשותף המאחד את כלל האוכלוסייה. הרב אשכנזי (מניטו) תיאר בעבר את תהליך המפגש בין תרבויות שונות בארץ ישראל כבניית חברה המאחדת ערכים אנושיים על פי כללי התורה.
התופעה מתכתבת עם הגותו של הרב קוק, שחזה לפני למעלה ממאה שנה את התגברות "טבעיות הקודש" בדורות הגאולה, כהתגלות של הארה אלוהית המחזקת את הנשמה ומתגלה בחיים כולם. הצעירים כיום, ללא מילים גדולות, מתחברים לזהותם מתוך אהבה, חיבור ושמחה.
