כשהנאשמת הופכת לקורבן: שכחנו למה צרפי נמצאת מאחורי הסורגים?
העיתונאית מילן עמר מפרסמת דיווח על העברתה של אגם צרפי, הנאשמת ברצח בן זוגה בניהו רזי, מכלא נווה תרצה לכלא אבו כביר. על פי שירות בתי הסוהר (שב"ס), ההעברה בוצעה בעקבות התנהלותה הבעייתית של צרפי ושותפתה לפשע, שילת חוטה, בתוך הכלא, כאשר השתיים התנהגו כאילו הן "בעלות הבית" ולא גילו חרטה.
לאחר שהופרדו, צרפי המשיכה בהתנהגות הבוטה, מה שהוביל להחלטת שב"ס להעבירה לכלא אבו כביר, שם היא שוהה עם אסירות ביטחוניות. פרסום תיעוד של ההתנהלות כלפי צרפי עורר ביקורת חריפה, כאשר חלק מהשיח הציבורי התהפך וצרפי נתפסה כקורבן, תוך התעלמות מהאישום ברצח ומהמשפחה שאיבדה את בניהו רזי.
הסנגוריה הציבורית תקפה את שב"ס והשר לביטחון לאומי, בטענה שהסרטון מציג יחס משפיל ופוגע בזכויותיה של צרפי, שטרם הורשעה. עמר טוענת מנגד כי מדובר ב"משילות למהדרין", וכי חזקת החפות אינה מעניקה חסינות מכללי בית הסוהר. היא מדגישה כי בית כלא אינו "קייטנה" או "מלון", וכי יש להשלכות לחציית גבולות.
עמר מסבירה כי מטרת פרסום התיעוד לא הייתה להרשיע את צרפי או להחליף את ההליך המשפטי, אלא להבהיר לציבור כיצד מתנהלים דברים בכלא כאשר גבולות נחצים, וכי מי שנשלח למאסר אינו מנהל את המקום. היא רואה בכך מסר חשוב בתקופה שבה הגבולות מיטשטשים והסמכות נשחקת, ומדגישה את חשיבות המחיר למעשים וההשלכות של חציית גבולות, גם מאחורי הסורגים.
