בין שני מחדלים: "לא למדנו מספיק מהכישלון"
מאמר זה משווה בין מחדלי מלחמת יום הכיפורים (1973) לבין אירועי 7 באוקטובר 2023, ומצביע על דמיון מטריד בין שני האירועים, למרות חצי מאה שחלפה. הדמיון אינו מסתכם רק בהפתעה ובאבידות, אלא גם במהות: בשני המקרים מדובר היה בכישלון משולב של המודיעין ומקבלי ההחלטות, וכן באווירה ציבורית שתרמה לכך. בניגוד לציפייה, לקחי מלחמת יום הכיפורים, שנחשבה לטראומה מכוננת, לא הופנמו כראוי, והפכו לטקסיים בלבד.
מחדל 2023 היה חמור יותר מזה של 1973, הן בהיקף האבידות, הטבח והחטיפות, והן בהפתעה המוחלטת שאפפה את המתקפה, בניגוד לדיונים שהתקיימו ערב מלחמת יום הכיפורים. פרופ' אורי בר-יוסף מציין שב-1973 היו קולות באמ"ן שהתריעו והתעלמו מהם, אך ב-2023 טעתה רוב צמרת האגף, מה שמעיד על קונפורמיות בלתי נסבלת.
המאמר מציג שתי סיבות אפשריות לכך שהלקחים לא נלמדו: לימוד טקסי וחלול של 50 השנים האחרונות, או שהלקחים שנלמדו לא היו מדויקים או נדחקו. אחד הליקויים המרכזיים הוא אי-ההיכרות העמוקה עם תרבות האויב, שהפכה לבעיה חריפה במודיעין. במקום זאת, התפתחו שיח תיאורטי מופשט, הסתמכות על טכנולוגיה ועיבוד מידע רב, תוך פגיעה בהבנת ה"אחר". כפי שהגדיר הנרי קיסינג'ר: "יודעים הרבה יותר, אך מבינים הרבה פחות".
המאמר מדגיש כי המחדל ב-7 באוקטובר לא היה רק של המודיעין, אלא ליקוי מאורות לאומי שכלל מדינאים, ראשי מערכת הביטחון, גופי תקשורת ואקדמיה. ה"קונספציה" שרווחה, לפיה חמאס מורתע וניתן להבטיח את ביטחונו באמצעות כסף, התפתחה במשך שנים. גם לאחר 7 באוקטובר, הדרג המדיני ממסמס הקמת ועדת חקירה ממלכתית, בניגוד למצב לאחר מלחמת יום הכיפורים.
למרות ההצלחות הצבאיות מאז 7 באוקטובר, המאמר מזהיר מפני תחושה מוטעית שליקויי העבר תוקנו. נדרשת ועדת חקירה ממלכתית עצמאית שתחקור את כל הגופים הרלוונטיים, כולל הדרג המדיני, על מנת למנוע חזרה על משגים הרסניים.
