המחירים עולים, התשואות מתמתנות: האם התשואה בפורטוגל, ביוון ובקפריסין מצדיקה את הסיכון?
בשנים האחרונות, ישראלים רבים רכשו דירות ביוון, קפריסין ופורטוגל, חלקם כ"דירות מקלט" וחלקם כהשקעה. למרות המניעים השונים, יש לבחון עסקאות אלו כעסקאות נדל"ן לכל דבר, אך יש לזכור כי שלושת היעדים נחשבים למסוכנים או בעלי כדאיות מפוקפקת.
פורטוגל מובילה את עליות המחירים באירופה, עם עלייה של 17.8% בשנה האחרונה ו־85% מאז 2020. העליות נובעות מהגירה, בירוקרטיה ועלויות בנייה גבוהות, הגורמות ליזמים לבנות לקהל יוקרתי. למרות מאמצים להגדיל את קצב הבנייה, קיים עדיין מחסור בדיור. התשואה השנתית הממוצעת על השכרת דירה בפורטוגל מוערכת בכ־5%, אך מחירי השכירות בליסבון מהווים נטל כבד על משתכרים ממוצעים. למרות שהמחירים נראים נמוכים לישראלים, יש לשים לב לשינויים בשוק, כולל ירידות מחירים אפשריות.
ביוון, קצב עליית מחירי הדירות נמצא בירידה הדרגתית, אם כי עדיין נחשב לנאה. לאחר משבר כלכלי קשה, מחירי הדירות ביוון עלו ב־90% מאז 2017, אך כעת השוק מתקרר. משקיעים זרים, כולל ישראלים, מחפשים כיום דירות קטנות יותר ובמחירים נמוכים יותר, תוך התמקדות באסטרטגיה, פוטנציאל השכרה ויכולת מכירה חוזרת. באתונה וסלוניקי, עליות המחירים צנועות יחסית, והתשואות הגולמיות נעות סביב 4%-5%, מה שאינו מאפיין שוק בועתי. עם זאת, יש לקחת בחשבון גם גורמים חברתיים כמו אנטישמיות.
בקפריסין, מחירי הדירות עלו בכ־11% בשנה האחרונה, ו־53% מאז 2020. כ־44% מהעסקאות מבוצעות על ידי תושבי חוץ, בעיקר באזורים כמו פאפוס ולימסול. למרות שהשוק נשלט במידה רבה על ידי זרים, מה שחושף אותו לשינויים חדים, הדעה הרווחת היא שהשוק אינו בועתי. עם זאת, גודלו הקטן של השוק הקפריסאי הופך אותו לשברירי יותר וחשוף למשברים חיצוניים.
