פעם רקדו ביום כיפור - אז מתי הוא הפך ליום הצום הכי קדוש בשנה?

יום כיפור, כפי שאנו מכירים אותו כיום צום קדוש, הוא תוצר של תהליך היסטורי ארוך, ושונה באופן מהותי מהמתואר בתורה. בעוד שהתורה מצווה על "עינוי נפש", היא אינה מפרטת את חמשת העינויים המוכרים כיום (איסור אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת נעלי עור ויחסי מין), שהם פירוש הלכתי מאוחר יותר. במרכז יום הכיפורים המקראי עמד הכהן הגדול וטקס מורכב לטהרת המשכן ובית המקדש, ולא תפילותיו של האדם הפרטי על חטאיו. הטקס כלל הקרבת קורבנות, העלאת קטורת, ומשלוח שעיר לעזאזל למדבר, כפי שמפורט בפרשת אחרי מות.

באופן מפתיע, המשנה מתארת את יום הכיפורים, לצד ט"ו באב, כימים "טובים לישראל", ומספרת על מנהג ריקודים של בנות ירושלים בכרמים ביום זה. למרות זאת, אין בכך כדי להעיד על יום כיפור כיום של חגיגות ואכילה שהפך לצום, אלא על תפיסה רגשית שונה, שראתה בו גם יום של התחדשות וסיבה לשמחה, ולא רק יום קודר של פחד ועונש. הקשר המאוחר ליום שבו ירד משה עם הלוחות השניים לאחר סליחת חטא העגל אינו מוזכר בתורה.

היעדר אזכורים רבים ליום כיפור במקרא, מלבד ציוויי הטקס, מעלה שאלות בקרב חוקרים לגבי התגבשותו המאוחרת, אולי בתקופה הפרסית. הטקס המקראי עצמו, הכולל טיהור מקדש באמצעות קורבן, דומה לטקסים דומים שהיו נהוגים במזרח הקדום, ואף השם "כיפור" עשוי להיות קשור למילה הבבלית "כֻּפֻּרֻ". עם זאת, הייחוד היהודי הוא שהטומאה נובעת מחטאי אדם, והאל מצווה על דרכי הסרתה.

תיאוריות ספקולטיביות קושרות את התגבשות יום הכיפורים לאירועים כמו רצח האחים יוחנן וישוע על רקע מאבק על הכהונה הגדולה בבית המקדש, כפי שמתואר על ידי יוסף בן מתתיהו. מכתבים מהתקופה הפרסית מאמתים את קיומן של דמויות כמו בגוהי ויוחנן הכוהן הגדול, אך אינם מוכיחים קשר ישיר לייסוד היום. גם השומרונים, למרות הפיצול, מציינים את יום הכיפורים, מה שעשוי להעיד על הכרתו לפני הפיצול.

המעבר ליום צום כפי שאנו מכירים אותו התרחש בעיקר לאחר חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה. מרכז הכובד עבר מהכהן הגדול וטקס המקדש אל האדם הפרטי, עם דגש על וידוי, תשובה ותפילה. המשנה כבר מפרטת את חמשת האיסורים, והטקס המקדשי משוחזר כיום בתפילת מוסף. כך הפך יום כיפור מיום של טיהור מקדש ליום של חשבון נפש אישי, שבו הצום, התפילה והיכולת לבקש סליחה ולהתחיל מחדש הם העיקר.