לא רק אבו כביר: בתי הכלא עם תנאי הכליאה הקשים בעולם
העברתה של אגם צרפי, הנאשמת ברצח בניהו רזי, מבית הסוהר נווה תרצה לבית המעצר אבו כביר בתל אביב, בעקבות הפרת נהלים ועימותים עם אסירות אחרות, מעלה למודעות את תנאי הכליאה הקשים בישראל. עם זאת, המצב בישראל אינו ייחודי, וברחבי העולם קיימים בתי כלא בהם תנאי הכליאה מגיעים לרמות קיצוניות.
בין המתקנים הבולטים נמנים כלא ADX Florence בארצות הברית, המכונה "אלקטרז של הרי הרוקי", בו אסירים מוחזקים בבידוד כ-23 שעות ביממה. ברוסיה, כלא "דולפין השחור" ידוע באמצעי אבטחה נוקשים ומצלמות מעקב ללא הפסקה, כאשר האסירים אסורים לשכב או לשבת במשך כל היום.
בבוליביה, כלא סן פדרו מתאפיין בכך שהאסירים מנהלים חלק ניכר מהפעילות, כולל קניית תאים והפעלת עסקים פנימיים, לצד בעיות סמים ואלימות. כלא טדמור בסוריה, שנהרס ב-2015 על ידי דאעש, היה ידוע לשמצה בהפרות זכויות אדם ועינויים. בפיליפינים, כלא מנילה הוא אחד הצפופים בעולם, המתמודד עם תנאי היגיינה קשים ומחסור.
בהונדורס, כלא דני מתואר כמקום בו האסירים מחזיקים בכוח רב, והסוהרים מתקשים לשלוט במתרחש, לעיתים נועלים עצמם להגנה מפני האסירים. בתי כלא אלו, על אף הבדליהם, חולקים מאפיין משותף של תנאי כליאה קיצוניים, החל מבידוד ממושך ועד צפיפות קיצונית ושליטת אסירים באגפים.
