שנתיים אחרי: המבצע שגרם לטראמפ להוריד את הכובע בפני ישראל

שנתיים לאחר "מבצע הביפרים" שהתרחש ב-17 בספטמבר 2024, נבחנת מחדש ההשפעה המכרעת של המבצע על המערכה מול חיזבאללה. המבצע, שבו נפגעו אלפי מחבלי חיזבאללה, נחשב לנקודת מפנה ששברה את "משוואת ההתשה" והחזירה לישראל את היוזמה האסטרטגית בצפון. על פי שמעון רפאלי, סגן ראש המכון למדיניות ביטחון ומי ששימש בעבר כעוזר מדיני לרון דרמר, המבצע לא התמקד במספר הנפגעים אלא בשינוי קצב המלחמה, כאשר ישראל עברה ממעמד של מגיבה למעמד של יוזמת.

לפני המבצע, חיזבאללה קבע את קצב הלחימה, כאשר ישראל, למרות עוצמתה הצבאית, מצאה עצמה במצב אסטרטגי קשה, עם עשרות אלפי מפונים ותשתיות פגועות. המבצע שבר את היתרון האסטרטגי של חיזבאללה בכך שכפה עליו התמודדות עם מציאות שלא תכנן. הנזק שנגרם לארגון היה פיזי, אך עמוק אף יותר מבחינה פסיכולוגית וארגונית, כאשר התגלה כי לא רק מפקדיו אלא גם שרשרת האספקה ומכשירי התקשורת שלו חשופים למודיעין הישראלי.

ההשפעה המיידית של המבצע אפשרה לישראל לפתוח בגל של חיסולים, כולל חיסולו של אבראהים עקיל, בכיר בחיזבאללה, ובהמשך התרחבות המערכה האווירית. המבצע לא הכריע את חיזבאללה לבדו, אך היווה את "מכת הפתיחה" לרצף פעולות שהעביר את הארגון ממצב של ביטחון עצמי למצב של ניסיון הישרדות. המבצע גם שינה את תפיסת ההרתעה, כאשר האויב החל להבין שהמחיר והסיכון גבוהים משחשב.

הלקח המרכזי מהמבצע הוא חשיבות השימוש במודיעין מעולה, כאשר ההצלחה נבעה מחדירה ארוכת שנים למערך התקשורת של חיזבאללה. המבצע הדגיש כי ידע מודיעיני ללא נכונות לפעול חסר ערך, והזכיר את העיקרון הציוני של נקיטת יוזמה. ההצלחה הצבאית תורגמה גם להישג מדיני, כאשר בנובמבר 2024 הסכים חיזבאללה להפסקת אש המבוססת על החלטה 1701. בנוסף, המבצע תרם לחולשת חיזבאללה, שהשפיעה על קריסת משטר אסד בסוריה בדצמבר 2024. בעולם, ישראל החלה להיתפס מחדש כמעצמה אזורית המסוגלת לעצב מציאות.