לא זונחים מצווה בגלל מנהיגיה
המאמר דן ביסוד ההלכתי והרעיוני לפיו אין לנטוש קיום מצווה או חובה לאומית בשל פגמים או חסרונות של הממונים עליה. הדבר נלמד מדמותו של אלקנה, שעלה למשכן בשילה למרות נוכחותם של בני עלי, חפני ופנחס, כוהנים מושחתים. חז"ל והפרשנים, כמו האברבנאל, מדגישים כי אלקנה לא אפשר להתנהלותם של הכוהנים למנוע ממנו לקיים את מצוות העלייה למשכן, אלא שם את עבודת המשכן במרכז.
הדוגמה השנייה מובאת מימי הבית השני, שם שימשו כוהנים גדולים שלא היו ראויים לתפקידם, חלקם אף קנו את מעמדם בכסף. למרות זאת, חכמי הדור לא החרים את עבודת המקדש, אלא פעלו לתיקונה ולהבטחת קיומה התקין. הדבר מלמד על העיקרון של תיקון המערכת מבפנים במקום נטישת החובה.
המאמר מיישם את העיקרון לדורנו, בהקשר של מצוות "עזרת ישראל מיד צר הבא עליהם", המכונה "עזרת ה' בגיבורים". נטען כי ישנם אנשים הנמנעים מלצאת למלחמה בטענה שראשי הצבא אינם מקפידים במצוות. זאת בניגוד ללקח מאלקנה ומחכמי הבית השני, לפיו אין לזנוח מצווה יקרה בשל התנהלותם של העומדים בראש המערכת. המלחמה, מודגש, קודמת אף לעבודת המקדש.
המאמר מזכיר את דמותו של בניהו בן יהוידע כדוגמה ללוחם שפעל למען ה' למרות היותו כהן, ואף נלחם למרות איסור טומאה למתים, כשהדבר נדרש להגנת ישראל. הלקח הסופי הוא שאם ישנם דברים הדורשים תיקון במערכת, יש לפעול לתיקונם כפי שנהגו חכמי הבית השני, ולא לזנוח את המצווה או החובה הלאומית.
