התרת הנדרים הפרטית שלי | טור
לקראת יום הכיפורים, עו"ד רועי אביקסיס, ראש המחלקה לזהות יהודית ציונית בהסתדרות הציונית העולמית וסגן יו"ר קק"ל, מבקש להתיר "נדרים פרטיים", הסכמים שקיימנו עם עצמנו מבלי לנסחם במפורש. אביקסיס מתייחס לחמישה "נדרים" כאלה, שבהם הוא מבקש להשתחרר לקראת השנה החדשה.
הנדר הראשון הוא "להספיק". אביקסיס מתאר את הדחף המתמיד להוסיף עוד משימה, מייל או שיחת טלפון, גם כשזה בא על חשבון הגעה בזמן וכבוד לאחרים. הוא קורא לשנות את סדר העדיפויות כך שהדבר החשוב ביותר יהיה להגיע בזמן.
הנדר השני הוא "למצוא קיצורי דרך להיות בריא". הוא מתאר את החיפוש אחר פתרונות קסם לבריאות, כמו אימונים קצרים או דיאטות פלא, ומגיע למסקנה שהאמת הפשוטה היא שינה טובה, תזונה סבירה ותנועה. הוא מציין שהראש מתלהב מחידושים יותר מהגוף.
הנדר השלישי הוא "להגיב לכל דבר כאבא". אביקסיס מבקש פחות תגובות אימפולסיביות וחינוך מתוך הרגע, ויותר עקביות ופעולה יומיומית בהתאם לאמונותיו, שכן ילדים לומדים יותר ממעשים מאשר מהצהרות.
הנדר הרביעי הוא "לפתור בעיות". הוא מודה שהוא נוטה מיד לחפש פתרונות כשמישהו משתף אותו בבעיה, ומבקש לזכור שלפעמים אנשים רק צריכים הקשבה ואמפתיה, ולא פתרון מיידי.
הנדר החמישי הוא "לחיות בתוך הפיד של עצמי". אביקסיס מתאר כיצד האלגוריתם מציג לנו תוכן שמאשר את דעותינו, ומציע מנהג חדש: להיכנס בכוונה לפיד של מישהו שאיננו מסכימים איתו, לא כדי להתווכח אלא כדי לבלבל את האלגוריתם ואת עצמנו.
לבסוף, אביקסיס מבקש להתיר את הנדר שבו אנו יודעים להיות יחד בעיקר כשכואב, ומקווה שנמצא דרך להתאחד גם סביב יצירה, תרבות, שמחה ועתיד משותף, ולא רק סביב איומים. הוא מסכם בכך שלפעמים כדי להתחיל שנה חדשה לא צריך לקבל על עצמנו עוד הבטחות, אלא דווקא להתיר הבטחות שקיימנו יותר מדי.
