הקונספציה של הסוקרים עומדת לקרוס
תעשיית הסקרים בישראל עומדת בפני מבחן קשה בבחירות הקרובות, שכן מאות אלפי מצביעים - ביניהם צעירים, מילואימניקים, מפונים ואזרחים ששינו את דעותיהם בעקבות המלחמה - עשויים להגיע לקלפיות מבלי שזוהו כראוי במדגמים. המודלים הנוכחיים, המתבססים על מדגמים קטנים, עלולים שלא לשקף את המציאות המשתנה של החברה הישראלית, הנמצאת בטלטלה רגשית, ביטחונית וחברתית מאז אירועי ה-7 באוקטובר.
הבעיה אינה בהכרח טעויות מתמטיות, אלא במדגמים שאינם מייצגים עוד את ציבור הבוחרים. קשיים בהגעה לצעירים, סירוב להשיב לסקרים, פערים בין הצהרות להצבעה בפועל, והנחות שגויות לגבי שיעורי הצבעה של קבוצות שונות, מחלישים את מהימנות הסקרים. בנוסף, אופן שקלול הנתונים והקצאת משקל לקבוצות שונות על ידי הסוקרים לאחר איסוף הנתונים, עלול להוביל לאשליה מדויקת. אחוז החסימה בישראל מחריף את הבעיה, שכן תזוזות קטנות במספר המנדטים עלולות לשנות את תוצאות הבחירות באופן דרמטי, כפי שקרה בבחירות 2022, 2015, 2019 ובבחירות הישירות ב-1996.
תופעת חוסר הדיוק בסקרים אינה ייחודית לישראל. מקרים דומים נרשמו בבחירות בארצות הברית (2016, 2020), אוסטרליה (2019), הודו (2024) ובצרפת (2024), שם הסקרים החמיצו שינויים עמוקים באוכלוסיות מסוימות או שינויים בדפוסי הצבעה. הסקרים הפכו מגורם מדידה לגורם פוליטי המשפיע על תפיסת מועמדים, גיוס תרומות וקבלת החלטות. קיים צורך ברפורמה בשקיפות הסקרים, שתכלול פרסום מתודולוגיות איסוף נתונים, שיטת שקלול וזהות מזמין הסקר, לצד ניתוח מקצועי לאחר הבחירות.
התקשורת אף היא נדרשת לשנות את אופן דיווחה, ולהימנע מלהציג שינויים קטנים במנדטים כדרמטיים. הבחירות הקרובות יבחנו לא רק את זהות המנצח, אלא גם את יכולתה של תעשיית הסקרים לקרוא נכונה את החברה הישראלית המשתנה, שכן ייתכן שדור חדש וקבוצות ותיקות משנות את דפוסי הצבעתן, וציבור גדול אינו משתף פעולה עם כלי המדידה הישנים.
