פרו פלסטינים בניו יורק שוב מחרימים ישראלים. הסיבה? עראייס

מזנון הפיתות הישראלי 'שיפקה' במנהטן, שבבעלות המסעדן אמיר נתן, עורר סערה בקרב פעילים וארגונים פרו-פלסטינים לאחר שהוסיף לתפריטו את המאכל 'עראייס'. המחאה, שהתמקדה בשאלה 'האם אפשר לגנוב מטבח', האשימה את המסעדה בהצגת מאכל ערבי-לבנטיני כישראלי, וראתה בכך חלק מ'מחיקת הזהות הפלסטינית והערבית'. גולשים רבים הצטרפו לטענה כי 'ישראל גונבת גם תרבות ומאכלים', ואף ציינו כי לשפה העברית חסרה האות 'עין' שבשמה של המנה.

למרות המחאה, המנה עצמה לא הוגדרה במקור כ'ישראלית' בפרסומי המסעדה. נתן תיאר אותה כ'קלאסיקה מזרח-תיכונית' המבוססת על בשר בקר מתובל בפיתה צלויה. המיתוג הישראלי נבע בעיקר מהסוקר של המסעדה ומהזהות המוצהרת של נתן. מבקרים טענו כי עצם הצגת מאכל ערבי במסעדה המזוהה כישראלית מספיקה כעילה לביקורת.

אין מחלוקת כי עראייס הוא מאכל ערבי-לבנטיני, נפוץ בלבנון, סוריה, ירדן ובמטבח הפלסטיני, ומוכר גם בישראל. מקור שמו בערבית הוא 'כלה', והוא מתאר את שילוב הבשר והלחם על הגריל. קשה לייחס לו זהות לאומית אחת, שכן הוא נפוץ ומוכר במטבחים רבים באזור. הוויכוח בניו יורק מתמקד בקרדיט על המאכל ובכוחו של מותג ישראלי להפוך אוכל אזורי לנכס שלו.

'שיפקה' נפתחה באוקטובר 2025 כאחות זולה ומהירה יותר למסעדת 'Sami & Susu', שזכתה להכרה ממדריך מישלן. נתן, יליד באר שבע, שותף למסעדה עם שף אמריקאי ממוצא יהודי, דניאל טרטל ואלי בנדלי המוסלמי. צוות המסעדה ערך מסע מחקר בישראל, שכלל ביקור במסעדות ערביות ודרוזיות, במטרה להבין את רצף הטעמים והמפגש התרבותי באוכל הישראלי. התפריט מציג מגוון מנות המושפעות ממטבחים שונים, ולא מנסה להציג טוהר לאומי. המסעדה אינה כשרה, והשותפים שקלו להשתמש בבשר כשר אך ויתרו בשל עלות.

במקביל לסערת העראייס, נפתחה במרכז היהודי JCC Manhattan תערוכה בשם 'טעם של שייכות', הבוחנת כיצד אוכל מעצב זהות ישראלית וזיכרון, והופך לעיתים ל'שדה קרב תרבותי'. התערוכה מציגה יצירות אמנות העוסקות בקשר בין אוכל, זהות ומלחמה, ומתייחסת גם לדיון על המטבח הישראלי החדש והטענות על נכסות של מנות פלסטיניות. התערוכה מגיעה כתגובה לכתבה במגזין ניו יורק, שעוררה מחאה מצד ארגונים יהודיים על מחיקת תרומתם של יהודים ממזרח למטבח הישראלי. בפתיחת התערוכה הושק גם מיזם תרבות ישראלי בסך מיליון דולר, המיועד לחבר יוצרים ישראלים למוסדות תרבות בצפון אמריקה, אך מדגיש את הקושי להפריד בין תמיכה בתרבות למאבק על הגדרתה.