התגובה המשפטית לסרט נז"א מצויה בפרק בטחון המדינה בחוק העונשין

בעקבות פרסום סרט "נז"א", המציג לכאורה עדויות של חיילים ואנשי יחידה 8200 על פעולות צה"ל, הרמטכ"ל אייל זמיר הורה לבחון את האפשרות לפתוח בחקירה. במקביל, השר מיקי זוהר קרא לשלול את אזרחותם של יוצרי הסרט, יובל אברהם ורחל שור. עם זאת, המאמר בוחן את המורכבות המשפטית והקשיים באכיפת החוק במקרים מסוג זה, תוך שהוא מפריד בין יוצרי הסרט לבין המרואיינים בו.

חוק איסור לשון הרע אינו רלוונטי לסרט, שכן הוא אינו חל על פרסומים נגד ציבור מוגדר. דוגמה לכך היא פסיקת בית המשפט בנוגע לסרט "ג'נין, ג'נין", שם נאסרה הקרנתו רק לאחר שאותרו בו חיילים שניתן לזהותם. גם שלילת אזרחות, כפי שהוצע על ידי השר זוהר, אינה אפשרית במקרה זה, שכן החוק מתיר זאת בעיקר למחבלים מורשעים או במקרים של "הפרת אמונים למדינת ישראל" שאינם מתאימים להקשר של חופש הביטוי.

האפשרויות המשפטיות העיקריות מתמקדות בחיילים ובאנשי 8200 שהתראיינו. ניתן לטעון כי גילוי סודות צבאיים, גם אם אינם נכונים, מהווה עבירה על חוק השיפוט הצבאי או חוק העונשין, שעונשן עד חמש שנות מאסר. גם אם מקורות הסרט הם אנשי 8200, מסירת מידע, גם אם שקרי, לגורמים חיצוניים מהווה עבירה. המאמר מציין כי גם אם הטענות בסרט שקריות, עצם מסירת המידע מהווה עבירה, שכן החוק אוסר גילוי ידיעות סודיות "בין שהידיעה נכונה ובין שאיננה נכונה".

בנוסף, נבחנות עבירות חמורות יותר כמו סיוע לאויב או הפצת ידיעות כוזבות בזמן לחימה, אך נראה כי הפעלתן במקרה זה תהיה קשה ותיתקל בטענות על חופש הביטוי ואכיפה בררנית. סעיפים רלוונטיים יותר עשויים להיות אלו הנוגעים למסירת ידיעות סודיות הפוגעות בביטחון המדינה או ביחסים הבינלאומיים. המאמר מסכם כי גם אם יוצרי הסרט יטענו שפעלו מתוך כוונה לחשוף את האמת, "הלכת הצפיות" מאפשרת להרשיעם אם אדם סביר היה צופה כי מעשיהם יגרמו נזק למדינה. חופש הביטוי, למרות היותו זכות יסוד, אינו מוחלט ויכול לסגת מפני אינטרסים חיוניים של ביטחון המדינה.