חיזבאללה הובס. ומה ישראל תעשה עכשיו?
אל"מ (מיל') אמיר נוי טוען כי הפגיעה המשמעותית במפקדת חיזבאללה בדרום לבנון פתחה בפני ישראל הזדמנות אסטרטגית לחזק את ממשלת לבנון, לטפח אינטרסים משותפים ולהחליש את מעמד הארגון לאורך זמן. לדבריו, השמדת המערכת התת-קרקעית, שאורכה כשני קילומטרים וכללה מרכזי פיקוד ומחסני אמל"ח, היא הרבה יותר מהישג מבצעי, והיא מסמלת פגיעה בתפיסה שחיזבאללה הוא הכוח המגן על לבנון. למרות שחיזבאללה עדיין קיים, נוי מדגיש כי הארגון נפגע קשות ואינו הכוח הדומיננטי שהיה. המערכה החשובה כעת, לטענתו, אינה בהכרח עוד תקיפה, אלא בניית המציאות בלבנון לאחר שחיזבאללה חדל להיות הכוח הצבאי המוביל.
האירוניה, לפי נוי, היא שישראל ביצעה עבור ממשלת לבנון חלק מהעבודה שהיא עצמה התקשתה לעשות. חיזבאללה ביקש להיות המדינה בתוך המדינה, אך המלחמה חשפה את המחיר שלבנון שילמה על החלטותיו. בניגוד לעבר, גם הממשלה הלבנונית מביעה זאת כעת, מה שמצביע על תחילת ההבחנה בין לבנון לחיזבאללה, הבחנה שישראל צריכה לטפח. אם ישראל תמשיך לראות את כל לבנון כאויב, היא תספק לחיזבאללה טיעון מרכזי. לעומת זאת, אם ישראל תפנה לממשלת לבנון ותראה בה את הכתובת, היא תחזק את המדינה על חשבון הארגון.
המבחן האמיתי של ישראל, לטענת נוי, הוא היכולת לזהות שינוי בזמן ולתת מקום לאינטרס הלבנוני החדש. ממשלת לבנון זקוקה לריבונות, שיקום ויציבות, וישראל זקוקה לשקט בגבול ולכתובת מדינתית. האינטרסים הללו יכולים להיפגש דרך פרויקטים משותפים, החל מפתרון בעיות מים וסיוע לחקלאים, דרך שיתופי פעולה רפואיים וטכנולוגיים, ועד בניית מנגנונים למניעת אסונות. גישה זו תיצור תלות הדדית באינטרס משותף, ותיתן ללבנון סיבה לבחור במדינה, מה שיהווה הבדל משמעותי בין הסכם זמני למערכת יחסים יציבה.
