הזינוק של תעשיית הנשק הישראלית: מ"סוד" לסטנדרט עולמי
ייצוא הביטחוני של ישראל רשם גידול של כ-30% בשנת 2025, והגיע להיקף של למעלה מ-19.2 מיליארד דולר. נתון זה מכפיל את עצמו בחמש שנים ומכפיל פי ארבעה בעשור האחרון. עיקר הייצוא, כמעט כולו, מגיע משלוש חברות ענק: רפאל, אלביט מערכות ותעשייה אווירית לישראל. חברות קטנות וסטארט-אפים עדיין מפגרים מאחור.
אחת ההצלחות הבולטות היא משפחת טילי ה"ספייק" (Spike), שפותחה לאחר מלחמת יום הכיפורים כאמצעי נגד טנקים. הטיל "תמוז", גרסה מוקדמת של "ספייק", שימש במלחמת לבנון הראשונה אך נותר מסווג. כיום, "ספייק" פועל בשיטת "ירה ושכח", וגרסאות מתקדמות שלו כוללות שידור וידאו בזמן אמת, יכולת מעקב אחר המטרה ושינוי נקודת הפגיעה לאחר השיגור. הדגמים החדשים משלבים בינה מלאכותית ועיבוד תמונה. הגרסה המתקדמת ביותר, "תמוז" (SPIKE NLOS), מסוגלת לפגוע במטרות ללא קשר עין בטווח של עד 32 קילומטרים. הטילים נמכרים ל-48 מדינות, כולל 22 ממדינות נאט"ו. עד כה נמכרו כ-50 אלף מערכות, מתוכן כ-10 אלף שימשו באימונים ובמבצעים. רק בשנת 2026 נחתמו עסקאות עם 21 מדינות, ביניהן גרמניה, שווייץ ודנמרק. גרמניה חתמה באוקטובר 2025 על חוזה של כ-2 מיליארד אירו, וצבא ארה"ב בחר ב"תמוז" עבור מסוקי האפאצ'י. באירופה, חברת EuroSpike, מיזם משותף של רפאל, Diehl ו-Rheinmetall, מקדמת את המערכת, המותקנת ביותר מ-45 פלטפורמות יבשתיות, ימיות ואוויריות.
הצלחה נוספת היא מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח" (Trophy), המותקנת על טנקים ונגמ"שים. המערכת מזהה טילים נגד טנקים או תחמושת מתקרבת, מחשבת את מסלולה ומנטרלת את האיום לפני הפגיעה. במרץ 2011 היא יירטה לראשונה בעולם מבצעי טיל נגד טנק בגבול עזה. כיום, "מעיל רוח" מותקנת על 18 סוגי פלטפורמות משוריינות, עם יותר מ-2,000 מערכות שנמכרו בעולם וצבירת של למעלה מ-2 מיליון שעות מבצעיות. המערכת נבחרה עבור טנקי האברמס האמריקאיים והלאופרד האירופאיים. בתחילת 2026 נחתם חוזה של כ-330 מיליון אירו עבור טנקי ליאופרד 2A8 של ליטא, הולנד, צ'כיה וקרואטיה.
מערכת "חץ 3" (Arrow 3), המיועדת ליירט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, פותחה בשנות ה-80 במסגרת תוכנית "מלחמת הכוכבים" של רונלד רייגן. בשנתיים האחרונות יירטה "חץ 3" מאות טילים שנורו מאיראן ומתימן. גרמניה חתמה על חוזה ראשון עוד לפני השימוש המבצעי הנרחב, והיקף העסקה, כולל הרחבות, עולה על 6.5 מיליארד דולר. מכירת המערכת למדינות שלישיות דורשת אישור אמריקאי, שכן ארה"ב שותפה בפיתוח ובייצור.
גם כלי הטיס הבלתי מאוישים (מל"טים) מסוג "הרון" (Heron) ו"איתן" (Hermes) תורמים משמעותית לייצוא. ישראל הייתה מהראשונות להפוך מל"טים מפלטפורמה עזר לפלטפורמה קרבית מלאה. משפחות המל"טים כוללות את Heron 1, Heron TP, Hermes 450 ו-Hermes 900. גרמניה שכרה מל"טי Heron TP, ומוקם בסיס אימונים משותף ישראל-גרמניה. בריטניה פיתחה את ה-Watchkeeper על בסיס ה-Hermes 450, והודו מייצרת גרסה של ה-Hermes 900. עם זאת, ישראל מתמודדת עם תחרות מצד טורקיה וסין, המנצלות מגבלות ייצוא ישראליות.
לבסוף, מערכת "כיפת ברזל" (Iron Dome), שפותחה על ידי רפאל בכשנתיים וחצי. ב-7 באפריל 2011 היא יירטה לראשונה טיל מעזה, ומאז ביצעה אלפי יירוטים בהצלחה של למעלה מ-90%. גרסתה הימית, C-Dome, מותקנת על ספינות סער 6 וביצעה יירוט מבצעי ראשון באפריל 2024. ארה"ב רכשה שתי סוללות מלאות, וחיילי המארינס בחרו ברכיבים בודדים. רכיב מרכזי ב"כיפת ברזל" הוא מכ"ם ה-ELM-2084, או MMR, שפותח על ידי חברת אלטא (תעשייה אווירית). המכ"ם, שנועד במקור לתותחים, עוקב אחר מטרות רבות בו-זמנית ומתאים לגילוי טילים, רקטות, כטב"מים ואיומים אחרים. יותר מ-250 מכ"מים כאלה נמכרו בעולם בכ-5 מיליארד דולר, בין היתר לקנדה, הודו ומדינות אירופה. לדברי טל ענבר, מומחה לתעופה, חלל וטילים, סוד ההצלחה טמון בכך שככל שהמערכת אוטונומית יותר ודורשת פחות הפעלה אנושית, כך קל יותר לצבאות להטמיע אותה. הניסיון המבצעי מהווה יתרון תחרותי נוסף ליצרנים.
