משבר ההתפלה: המים זורמים, אבל המחיר מוסתר מעיני הציבור

משרד האנרגיה ורשות המים מתגאים בכך שמשק המים מתפקד למרות משבר חמור, אך מתברר כי מאחורי אספקת המים הסדירה מסתתרות שאלות רבות שנותרו ללא מענה. חמישה מתקני התפלה בים התיכון הושבתו ב-27 באוגוסט עקב מתקפת אצות, ופועלים מאז באופן חלקי בלבד. למרות שהרשויות חזרו בהן מהוראה לחקלאים לייבש שדות, הציבור אינו מודע לאופן שבו המדינה מגשרת על המחסור שנוצר.

רשות המים הגיבה באופן חלקי בלבד לשאלות שהופנו אליה בנוגע להתמודדות עם המשבר, וגם לאחר ביקורת ציבורית על ניסוי סודי שבוצע עם חברה מסחרית לקטילת האצות, לא סופקה תמונה מלאה. בין הצעדים שננקטו, הושמשו בארות קידוח שנסגרו, חלקן מזוהמות, אך רשות המים לא מסרה אילו בארות הושמשו והאם הדבר עלול להשפיע על מי השתייה.

בנוסף, נשאבים מים מהכנרת, אך רשות המים לא מסרה נתונים על היקף השאיבה, השפעתה על מפלס האגם ואיכות המים, או ההשלכות על תיירות ונופש. גם בנוגע למי התהום, בעיקר באקוויפר החוף, לא נמסרו נתונים על היקף השאיבה והשפעתה על מפלס המים ואיכותם, למרות שהרשות טוענת שהקידוחים מתבצעים באזור הצפוני בו המפלסים גבוהים יותר.

השר אלי כהן ציין כי הנזק למתקני ההתפלה נאמד במיליוני שקלים, אך רשות המים לא השיבה האם החלפת ממברנות, המהוות חלק משמעותי מהוצאות התחזוקה, תשפיע על תעריף המים. כמו כן, לא ברור מהי מידת ההיערכות של המתקנים לאירועים כאלה, והאם הופעלו מערכות קדם-טיפול. למרות המחסור, אין קריאה משמעותית לציבור לצמצם צריכת מים.

תוכנית האב למשק המים ממתינה לאישור הממשלה למעלה משנה, וגם תוכנית לשיקום האקוויפר לא הוכנה. ישראל, המסתמכת כמעט כולה על התפלה, מזניחה את מקורות המים הטבעיים. הציבור אינו מקבל תמונה מלאה של השלכות המשבר, כולל ניסויים שלא פורסמו והשלכות אפשריות של התחממות הים והתפרצויות אצות תכופות יותר.