ממשלת ישראל אינה יודעת לנהל את עצמה
ארבעה דוחות חדשים של ה-OECD על ישראל בתחומי החינוך, הבריאות, הכלכלה ומבחני פיזה, חושפים פער עקבי בין ההשקעה הממשלתית לתוצאות המתקבלות. הדוחות מצביעים על כך שבישראל, בניגוד לממוצע במדינות הארגון, ההשקעה הגבוהה בחינוך אינה מתורגמת להישגים לימודיים, בעוד שבבריאות, השקעה נמוכה יחסית מניבה תוצאות טובות מהממוצע.
בתחום החינוך, ישראל משקיעה 6.1% מהתמ"ג, לעומת ממוצע OECD של 4.7%, אך כיתות הלימוד צפופות (27 תלמידים ביסודי, עלייה ל-30 בחטיבה) ושכר המורים נמוך. תוצאות מבחני פיזה 2025 היו מהנמוכות ביותר שנרשמו לישראל, עם ירידה משמעותית גם בקרב תלמידים מרקע מבוסס. משרד החינוך תלה את התוצאות בתנאי המלחמה, אך הדוח מציין כי צפיפות הכיתות לא השתנתה בעשור, עוד לפני המלחמה.
בתחום הבריאות, ישראל מפגינה תוחלת חיים גבוהה ותמותה ניתנת למניעה נמוכה מהממוצע, למרות תשתית דלה יותר מבחינת מיטות אשפוז ומכשירי הדמיה, וכוח אדם מצומצם יותר. הדוח מציין כי התוצאות הטובות מושגות חרף חולשת התשתית, ונובעות בעיקר מאיכות העובדים ושחיקתם.
בנוגע לדיור ויוקר המחיה, ה-OECD מציין כי ישראל היא מהמדינות היקרות בארגון, למרות תמ"ג לנפש נמוך מהממוצע. הגורמים לכך כוללים הליכי תכנון ורישוי מסורבלים, מיסוי מקרקעין לא מתואם וחסמי תחרות, המיוחסים למשרדי ממשלה שונים.
מדד יעילות הממשל של הבנק העולמי מדרג את ישראל במקום ה-28, עם ירידה שנתית, ומצביע על פער בין מדיניות מוצהרת לביצוע. הדוחות מעלים שאלות לגבי סדרי עדיפויות ממשלתיים, הקצאת משאבים ויכולת הביצוע של הממשלה לאורך זמן, במיוחד לאור העובדה שראש הממשלה נתניהו עמד בראש הממשלה ברוב השנים בהן נמדדו הנתונים.
