וינטר משלם את המחיר של טראומת בנט
המאמר דן בהשלכות הפוליטיות של הקמת מפלגות חדשות במחנה הימין, תוך התמקדות בתקדים שיצרה מפלגת 'הימין החדש' של נפתלי בנט ואיילת שקד. השרה לשעבר איילת שקד טענה כי בנימין נתניהו גרם להפלת 'הימין החדש' על ידי 'שתיית קולות', אך המאמר דוחה טענה זו וטוען כי בנט ושקד בחרו במודע בצעד פוליטי מסוכן, נטשו מפלגה ותיקה עם בסיס מצביעים מוצק, והקימו מסגרת חדשה ללא בסיס איתן, תוך ניהול מאבק על אותם מצביעים מהם צמחו.
המאמר מנתח את הקמת ממשלת בנט-לפיד כאירוע מכונן ששבר את האמון של מצביעי ימין בהתחייבויות פוליטיות, גם אם הן כתובות ומצולמות. בנט התחייב שלא לשבת עם לפיד, מרצ ורע"ם, אך לבסוף הקים איתם ממשלה, מה שהמחיש למצביעים כי התחייבויות אלו אינן מחייבות. תקדים זה, לטענת המאמר, יצר חשדנות רבה במחנה הימין כלפי מפלגות חדשות.
בנוסף, המאמר מצביע על תקדים נוסף שיצר בנט: קבלת ראשות הממשלה על ידי מפלגה שזכתה בשבעה מנדטים בלבד, כאשר רק שישה מחבריה תמכו בהקמת הממשלה. תקדים זה, שבו מפלגה קטנה יחסית הפכה את ראשות הממשלה לקלף מיקוח, שינה את כללי המשחק הפוליטיים והפך את הכרעת הבוחר להמלצה בלתי מחייבת. הדבר מורגש כיום, למשל, בשאיפתו של אביגדור ליברמן להגיע לראשות הממשלה למרות נתוני מפלגתו בסקרים.
המאמר מתייחס גם למצב הנוכחי של מחנה הימין, המאופיין ב'פוסט-טראומה' בעקבות אירועים כמו כישלון 'הימין החדש' ו'זהות' לעבור את אחוז החסימה, ומניעת הקמת ממשלה על ידי ליברמן. בהקשר זה, נבחנת ריצתו העצמאית של תא"ל (מיל') עופר וינטר, ראש מפלגת 'עמך ישראל'. המאמר טוען כי וינטר נכנס לזירה פוליטית כשהמטען שהותיר אחריו בנט הפך את המחנה לחשדן במיוחד, וכי עליו להפגין בהירות מחשבתית וערכית כדי לבנות אמון מחודש. עם זאת, המאמר קורא למחנה הימין לבחון את וינטר על פי מעשיו ולא להטיל עליו מראש את חטאי קודמיו, כדי לא לחסום הרחבה של המחנה הלאומי.
