מי יבנה את המיירטים מהחלל: 12 חברות מתחלקות ב-3.2 מיליארד דולר
הפנטגון האמריקאי פיזר באפריל האחרון הסכמי אב-טיפוס לפיתוח מיירטים שיוצבו בחלל, המהווים את הרכיב היקר ביותר בתוכנית ההגנה מפני טילים. שתים עשרה חברות, ביניהן ותיקות וחדשות בתעשייה, יחלקו סכום של עד 3.2 מיליארד דולר, כאשר הדגמות ראשוניות צפויות עד שנת 2028. בין החברות הזוכות נמנות לוקהיד מרטין, נורתרופ גראמן, ריית'און, ג'נרל דיינמיקס, בוז אלן המילטון, לצד חברות חדשות יותר כמו אנדוריל וספייס X.
במקביל, בדצמבר האחרון חולקו חוזים לשכבת המעקב, שאחראית על זיהוי איומים לפני יירוט, בין שלוש חברות: לוקהיד מרטין, אל-3 האריס ונורתרופ גראמן. כל אחת מהן תקבל 18 לוויינים. המודל החדש של בניית מערך לוויינים קטנים וזולים במקום לוויין ענק יחיד, מאפשר כניסה של שחקניות חדשות כמו אנדוריל, שקיבלה הרחבת חוזה של 100 מיליון דולר לפיתוח רשת תקשורת, וכן נכנסה לתוכנית של 1.8 מיליארד דולר להצבת לוויינים עד 2030.
ספייס X מובילה בתחום השיגורים הביטחוניים, עם חוזים בשווי 6.45 מיליארד דולר בשבוע אחד בלבד, עבור רשת לוויינים למעקב אחר מטרות מוטסות ורשת תקשורת של כ-480 לוויינים. החברה ביצעה 165 שיגורים בשנת 2025, והיא אחראית ליותר מ-80% מהמטען שהוצב במסלול. תלות יתר בספק יחיד זה מעוררת דאגה בקונגרס האמריקאי, שהחזיר חצי מיליארד דולר לתוכנית לוויינים מתחרה ודרש בדיקת ניגוד עניינים.
עלות תוכנית ההגנה מפני טילים הכוללת מוערכת בסכומים שונים, החל מ-175 מיליארד דולר לפי דונלד טראמפ, דרך 185 מיליארד דולר לפי הפנטגון, ועד 1.2 טריליון דולר על פני עשרים שנה לפי משרד התקציבים של הקונגרס. הפערים נובעים בעיקר מרכיב המיירטים מהחלל, הנמצא עדיין בשלב אב-טיפוס. ישראל, לעת עתה, נותרת בשוליים של התוכנית, כאשר התעשייה האווירית הביעה שאיפה להשתלב עם מערכת החץ-3. השבוע אישרה ארה"ב לראשונה כי היא מחזיקה בנשק בחלל, מה שמגביר את המרוץ מול סין ורוסיה.
