כאשר בני משפחה הם גם שותפים מסוכסכים
סכסוכים עסקיים בין בני משפחה עשויים להתברר בערכאות שיפוטיות שונות, כאשר הבחירה בערכאה הנכונה היא קריטית ועלולה להשפיע על משך ההתדיינות והוצאותיה. נקודת המוצא היא שענייני משפחה נדונים בבית המשפט לענייני משפחה, אך לא כל מחלוקת בין קרובים, גם אם היא נוגעת לעסק משפחתי, תגיע לשם.
כדי שסכסוך עסקי בין בני משפחה יתברר בבית המשפט לענייני משפחה, נדרשים שני תנאים מצטברים: ראשית, הצדדים חייבים להיות בני משפחה כהגדרתם בחוק (בני זוג, הורים, ילדים, אחים, סבים ונכדים, וכן הורים ובני זוג של הורים, ואחים של בני זוג). קרבה משפחתית רחוקה יותר, כמו בין דוד לאחיין, אינה נכללת. שנית, עילת התביעה חייבת לנבוע מסכסוך משפחתי שתרם תרומה משמעותית להתגבשותה. קרבה משפחתית כשלעצמה או עסק משפחתי אינם מספיקים; יש לבחון אם המחלוקת נולדה מתוך מערכת היחסים המשפחתית או שהיא עסקית עצמאית.
בית המשפט בוחן את התמונה המלאה, כולל מה הניע את ההתקשרות, כיצד התגלע הסכסוך, האם יחסי אמון משפחתיים עיצבו את ניהול העסק, ומעורבותם של בני משפחה נוספים. כאשר יחסי המשפחה ניצבים בלב המחלוקת העסקית, הנטייה היא להפנות את ההליך לבית המשפט לענייני משפחה. כך למשל, נקבע כי סכסוך בין אחים לפירוק שותפות ולמתן חשבונות, שנוהל על בסיס יחסי אמון, נסוב על נכסים משפחתיים, וכלל מעורבות של קרובים נוספים, נדון בבית המשפט למשפחה למרות שהיה נוגע לפירוק שותפות.
מנגד, כאשר מדובר במחלוקת נקודתית, קניינית או מסחרית שניתן לנתק מהקשר המשפחתי, הסמכות תיוותר בידי הערכאה האזרחית המתאימה. לדוגמה, סכסוך בין אח לאחות על בעלות בדירה, או מחלוקת עסקית בין ידועים בציבור לשעבר על נכס עסקי שהקשר ביניהם הסתיים שנים קודם לכן, סווגו כסכסוכים אזרחיים. במקרים של מחלוקות כלכליות-תאגידיות מורכבות, כגון בענייני חברות וניירות ערך, הסמכות עשויה להיות נתונה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי.
הבחנה מוקדמת בין סוגי הסכסוכים, תוך מיפוי זהות הצדדים, מקור המחלוקת, טיב היחסים העסקיים והמשפחתיים, והצורך בפתרון משפחתי כולל, עשויה לחסוך זמן, עלויות והתדיינות מיותרת, ואף להשפיע על תוצאת ההליך.
