מיובל אברהם ועד "נז"א": השינוי שעובר על השמאל הישראלי

הצלחת סרטם של יובל אברהם ורחל שור, "נז"א", בפסטיבל ונציה, הכוללת מחיאות כפיים ממושכות, מסמלת שינוי עמוק בשמאל הישראלי. בעוד שהשמאל המסורתי היה ציוני וסוציאליסטי, אברהם מייצג את השמאל החדש, הפוסט-לאומי, ולעיתים אף אנטי-ציוני, המדגיש את סבל האחר על פני כאב עמו. הסרט מתמקד ב"נזק אגבי" שנגרם לצד הפלשתיני, תוך שהוא ממזער את אירועי השבעה באוקטובר ואת ההקשר הביטחוני של המלחמה, ומתעלם מתשתיות חמאס בשטחים אזרחיים.

המאמר מנתח את התפתחות השמאל הישראלי דרך דמויות מפתח: דוד בן-גוריון, שייצג ציונות וממלכתיות; אהרן ברק, שהביא את שפת הזכויות והמשפט; וכעת יובל אברהם, המייצג את המבט הבינלאומי והפוסט-לאומי על ישראל. מעבר זה, מהלאומיות הציונית לליברליזם משפטי ומשם לפוסט-לאומיות גלובליסטית, מתבטא גם בתמיכה ובהכרה הבינלאומית לה זוכים יוצרי הסרט, כגון הפקתו על ידי "הגרדיאן" הבריטי ותמיכה ממכוני קולנוע זרים.

הכותב מזהיר מפני הסתמכות על קבלת פנים של אליטות תרבותיות כאינדיקציה מוסרית, ומזכיר כי גם סרטי תעמולה אנטישמיים זכו בעבר למחיאות כפיים בפסטיבלים. הוא מצביע על פער בין עמדות השמאל לדעת הקהל בישראל, כאשר רוב הציבור אינו מוכן לקבל גישה המבטלת את הלאומיות היהודית, במיוחד לאחר אירועי השבעה באוקטובר. השמאל, הנמצא "בסוף עידן ברק", מחפש סמכות מוסרית חדשה, ואברהם, בשפתו המובנת לאליטות הגלובליסטיות, נראה כמתאים לתפקיד זה.