השחקן והבמאי הוותיק יוסי פולק הלך לעולמו בגיל 81
השחקן והבמאי התיאטרון הישראלי, יוסי פולק, מבכירי הבמה והקולנוע בישראל, נפטר ביום שישי, 11 בספטמבר, בגיל 81. פולק, יליד 1945, נולד בפתח תקווה למשפחה מטרנסילבניה. הוא גדל בקיבוצים, פנימיות וכפר הנוער הדסים, ורכש את השכלתו המשחקית בבית צבי. לאורך קריירה שנמשכה למעלה מחמישה עשורים, פולק כיכב בתיאטראות המובילים בישראל, בהם "הבימה", "הקאמרי", התיאאטרון חיפה, "בית ליסין" ו"הנס" בירושלים. בין הצגותיו הבולטות נמנו "אותלו", "הדוד וניה", "חלום ליל קיץ", "האלמנה", "יוליוס קיסר", "הסוחר מוונציה", "כל נדרי", "הנסיכה האמריקאית", "הצוענים של יפו" ו"דודה ליזה". תפקידו כקפטן אדולף במחזה "האב" מאת אוגוסט 스트רינדברג, ותפקידו כלני במחזה "על עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק, זכו לשבחים רבים. עבודתו במחזה "אני לא רפפורט" בתיאטרון בית ליסין, לצד גבי עמרני, נחשבה לאחת מפסגותיו. בשנת 2003, זכה פולק בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה על תפקידו כנט מויאר, ובהמשך קיבל את פרס רוזנבלום מעיריית תל אביב על מפעל חיים. בנוסף למשחק, פולק ביים הצגות רבות, ביניהן "אותלו", "רומיאו ויוליה", "על עכברים ואנשים", "סוף משחק" מאת סמואל בקט, "יתומים" מאת לייל קסלר ו"השומרים" מאת הרולד פינטר. תיאטרון הקאמרי ספד לו וכינה אותו "אחד השחקנים הגדולים בישראל, שהטביע חותם משמעותי על הבמה ועל הבימוי". בקולנוע, פולק החל את דרכו בשנות ה-70, והשתתף בסרטים כמו "חמישים חמישים" (1971), "עזית כלבת צנחנים" (1972) ו"הבית ברחוב שלוש" (1973), שהיה מועמד לאוסקר. בהמשך שיחק בסרטים "חכם גמליאל", "לא לשידור", "כסף קל", "אטלייה" ו"אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב", בו גילם את התפקיד הראשי. בשנים מאוחרות יותר, שיחק בסרט "צריך להיות שמח" (2005), תפקיד עליו היה מועמד לפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. הוא הופיע גם בסרטים "התפרצות X" (2010) ו"מקום בגן עדן" (2013). פולק היה מועמד פעמיים לפרס אופיר, על "צריך להיות שמח" ועל "התפרצות X". בטלוויזיה, זכורה במיוחד הופעתו כדמותו של אפרים במיני-סדרה "נבלות" (2010) של HOT, המבוססת על ספרו של יורם קניוק, לצד יורם גאון. הוא גם דיבב סרטי אנימציה והמשיך לעבוד בתחומי התיאטרון והקולנוע עד גילו המבוגר. פולק נודע גם בעמדותיו הפוליטיות הפעילות. הוא הביע ביקורת חריפה על הממשלה והצבא, ותמך בתנועות מחאה שמאליות. בשנת 2003, בעת קבלת פרס התיאטרון, הוא הקדיש את הפרס לפעילה האמריקאית רייצ'ל קורי, שנהרגה בעזה.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
