הקשר המדמם בין ה-11 בספטמבר ל-7 באוקטובר
במהלך ביקורו בישראל באוקטובר 2023, נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הזהיר את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מפני הסכנות שבניהול מלחמה מתוך זעם ונקמה, תוך שהוא משווה את המצב לאחרי פיגועי 11 בספטמבר. ביידן ציין כי בארצות הברית, לאחר הפיגועים, הכעס הוביל לטעויות, ורמז לפלישה לעיראק שהחלה בתרועה רמה והסתיימה במלחמה מדממת. הוא העביר מסר זה לנתניהו, שלטענת הכותב, דחף לאורך שנים למלחמות אזוריות.
המאמר מפרט כיצד נתניהו, עוד כשהיה אזרח פרטי, דחף לפלישה לעיראק בשנת 2002, בטענה שתייצר "גל הדף חיובי" במזרח התיכון. למרות שהמשטר בעיראק הופל במהירות, המדינה שקעה במלחמת אזרחים, טרור ובהשפעה איראנית גוברת, ובהמשך הפכה לכר גידול לארגון דאעש.
בהמשך, נתניהו ניסה בשנת 2015 לסכל את הסכם הגרעין עם איראן בקונגרס האמריקאי. למרות שפרשנותו לא הובילה לסיכול ההסכם בזמנו, פרישת ארצות הברית ממנו ב-2018, בעידודו של נתניהו, הובילה את איראן להפרה הדרגתית של ההסכם ולהגעה להעשרת אורניום ברמה של 60 אחוזים, מה שהפך אותה למדינת סף גרעינית ובת ברית של רוסיה וסין.
הכותב טוען כי נתניהו המשיך לדחוף את האזור למלחמות נוספות, כולל שכנוע הנשיא טראמפ להפציץ מתקני גרעין באיראן ב-2019, ולחצים לחזור ולתקוף את איראן, מה שהוביל למלחמה הנוכחית בפברואר השנה. גם המלחמה בעזה, לטענת הכותב, מונחית יותר על ידי זעם ונקמה מאשר היגיון ואסטרטגיה, כפי שאזהר ביידן.
המאמר מבקר את תפיסת ה"ניצחון" הפשטנית של נתניהו, שלטענתו הובילה לסבב בלתי נגמר של מלחמות, יציבות מעורערת, וכשל בחיבור בין כוח צבאי למהלכים מדיניים. מאז 7 באוקטובר, נתניהו הוביל לחימה בחזיתות רבות תוך הזנחת השדה המדיני, והאצת פעולות בגדה המערבית, מה שגרם לנזק אסטרטגי. ההחלטה האחרונה של בריטניה לאסור יבוא ממוצרים מההתנחלויות, והצטרפותן של מדינות נוספות למהלך, נתפסות ככישלון צורב למדיניות החוץ של נתניהו. המאמר מסכם כי מנהיגות אסטרטגית דורשת הבנה של מה שיקרה אחרי הפעלת הכוח, יכולת שהכותב טוען שנתניהו חסר, וכי כוח צבאי הוא כלי הכרחי אך אינו תחליף למדיניות ואסטרטגיה.
