האם אנשי דת יעילים יותר ממומחים בשיקום אסירים?

מאמר דעה של ד"ר סאלח נג'ידאת מעלה את השאלה האם לאנשי דת יש השפעה גדולה יותר על שיקום עבריינים מאשר לאנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית. המחבר מציין כי מחקרים בארה"ב מצביעים על כך שלתוכניות דתיות בבתי סוהר יש השפעה חיובית על התנהגות אסירים ועל יכולתם להשתלב מחדש בחברה לאחר שחרורם. מחקרים אלו מצאו קשר בין השתתפות פעילה בתוכניות דתיות לבין ירידה בשיעורי החזרה לפשיעה, וכן סיוע בשינוי ערכים והתנהגויות.

נג'ידאת מסביר כי בעוד שאנשי מקצוע בתחום הטיפול מסייעים לעבריין להבין את מניעיו ובעיותיו, איש הדת יכול לפנות למישור אחר, המצפון, הפחד מעונש אלוהי, התשובה, נטילת אחריות והזדמנות להתחלה חדשה. הוא מדגיש כי עבריין זקוק לא רק להכרה בחוק, אלא גם להפנמה פנימית שהפשיעה היא טעות ושיש לשנות את חייו.

המאמר מזכיר כי גם בישראל קיימות תוכניות שיקום בעלות אופי דתי, כגון תוכנית לשיקום אסירים יהודים שפורסמה על ידי שירות בתי הסוהר. נג'ידאת מציע כי השאלה הנכונה אינה מי עדיף, איש הדת או איש המקצוע, אלא כיצד ניתן לשלב ביניהם. הוא טוען כי עבריין הוא אדם מורכב, והפשיעה נובעת מגורמים רבים, ולכן הדרך היעילה ביותר לשיקום היא שילוב של טיפול פסיכולוגי, סוציאלי, חינוכי, משפחתי וליווי דתי.

המטרה של כניסת איש הדת לכלא או למוסד לנוער צריכה להיות שינוי אמיתי באישיות האסיר, שיכלול הכרה בטעות, נטילת אחריות, בקשת סליחה והתוויית דרך חדשה. החברה הנלחמת בפשיעה אינה יכולה להסתמך רק על עונש, שכן הוא עוצר את האדם לזמן מה אך אינו מבטיח שינוי פנימי. שילוב של פנייה למוח, ללב ולמצפון יחד, יחד עם שינוי חברים, שיפור תנאים וחיזוק ערכים, יביא לשיקום מוצלח.