האם תורתו של איש דת יעילה יותר מטיפול פסיכו-סוציאלי לשיקום פושעים?

מאמר דעה מאת ד"ר סאלח נג'ידאת מעלה את השאלה האם לאנשי דת יש השפעה גדולה יותר על שיקום אסירים ונוער סוטה מאשר לאנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית. המחבר מציין כי מחקרים בארה"ב מצביעים על כך שלתוכניות דתיות בבתי סוהר יכולה להיות השפעה חיובית על התנהגות אסירים ועל יכולתם להשתלב מחדש בחברה. מחקרים אלו מצאו קשר בין השתתפות פעילה בתוכניות דתיות לבין ירידה בשיעורי החזרה לפשע, וכן שינוי בערכים ובהתנהגויות של אסירים.

נג'ידאת מסביר כי בעוד שאנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית מסייעים לאסיר להבין את מניעיו ולטפל בבעיותיו החברתיות והמשפחתיות, איש הדת יכול לפנות למישור אחר: המצפון, יראת שמיים, חרטה, נטילת אחריות, השבת גזל, והזדמנות להתחלה חדשה. הוא מדגיש כי אסיר זקוק לא רק להבנה שהחוק אוסר על עבירה, אלא גם להכרה פנימית שמעשה הפשיעה הוא שגוי ושיש לשנות את חייו. במיוחד אצל צעירים וקטינים, דברי איש הדת יכולים להיות בעלי השפעה מכרעת.

המאמר מזכיר כי גם בישראל קיימות תוכניות שיקום בעלות אופי דתי, כדוגמת תוכנית "בעלי תשובה" של משרד המשפטים, וכן מחקר של שירות בתי הסוהר על תוכנית שיקום דתית לאסירים יהודים. המחבר מציע כי השאלה הנכונה אינה מי עדיף, איש הדת או אנשי המקצוע, אלא כיצד ניתן לשלב ביניהם. הוא טוען כי פושע הוא אדם מורכב, והפשיעה נובעת לרוב מגורמים מרובים, ולכן הדרך היעילה ביותר לשיקום היא שילוב של טיפול פסיכולוגי, סוציאלי, חינוכי, משפחתי, לצד הדרכה דתית וחיזוק המצפון והמוסר.

נג'ידאת מסכם כי מטרת כניסת אנשי דת לבתי סוהר או למוסדות לנוער צריכה להיות שינוי אמיתי באישיות האסיר, הכרה בטעות, נטילת אחריות, בקשת סליחה, ותכנון דרך חדשה. הוא קורא לתת לאנשי דת תפקיד גדול יותר בתוכניות שיקום, אך כחלק מצוות מקצועי אינטגרטיבי, ולא כתחליף לאנשי המקצוע. שיקום מוצלח דורש שילוב של ענישה, מדע, חברה תומכת, דת מחנכת, ערכים, מצפון ער, חברים חדשים ושיפור תנאים.