לא בשביל לנצח את האופוזיציה: הצבא הפרטי שנתניהו מקים לקראת היום שאחרי | אנה ברסקי
ראש הליכוד, בנימין נתניהו, פועל לבניית סיעה שתהיה נאמנה לו, בין אם ינצח בבחירות ובין אם יפסיד. אסטרטגיה זו נועדה להבטיח את מעמדו במפלגה גם במקרה של כישלון בבחירות, שכן הוא יודע כיצד מתמודדים יריבים פנימיים לאחר הפסד. הרכב הסיעה, הכולל חברי כנסת שחייבים לו את מקומם, מהווה עבורו שכבת הגנה מפני איומים פנימיים.
נתניהו משתמש בקיטוב הפוליטי ככלי שימושי להחזרת מצביעי ימין מאוכזבים. נושאים כמו מערכת המשפט, איראן, גיוס, זהות המדינה והתקשורת משמשים אותו כדי להפנות את תשומת הלב מהכעס עליו אל האיום הנתפס מצד המחנה הנגדי. בכך, הוא מנסה לגרום למצביעים להעדיף ממשלה בראשותו על פני ממשלה של המחנה השני, גם אם הם אינם שבעי רצון ממנו.
במחנה מתנגדי נתניהו, לעומת זאת, קיים קושי בהרכבת ממשלה יציבה. ממשלת בנט-לפיד הוכיחה שניתן לחבר מפלגות רחוקות, אך גם עד כמה קואליציה כזו שברירית. בעוד שנתניהו מתמודד עם פיצול אלקטורלי במחנה שלו, גוש השינוי מתמודד עם חוסר הסכמה על הנהגה וחלוקת תפקידים. גדי איזנקוט הציע להציג ממשלה גם ללא 61 מנדטים, אך אביגדור ליברמן הציב קו אדום נגד ממשלת מיעוט, ונפתלי בנט נמנע מעימות ישיר.
אירועי 7 באוקטובר מהווים ציר מרכזי בדיון הפוליטי. בעוד שמתנגדי נתניהו מבקשים להציג את האירוע ככישלון שיטתי שלו, נתניהו מנסה להאריך את ציר הזמן של הדיון, לכלול בו את המלחמה וההישגים הצבאיים, ולהציג תמונה מורכבת יותר של האירוע. נוכחותם של אנשים הקשורים לאירועי 7 באוקטובר ברשימתו נועדה למנוע מיריביו לנכס לעצמם את השכול והגבורה.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.
