התרופה היתה בתוך הנחש: חלבונים מדם נחש הפעמון יעילים פי 10 מהנוגדן הקיים
מחקר חדש שפורסם בכתב העת PNAS מציע גישה מהפכנית לטיפול בהכשות נחש ארסי, העוקפת את השיטות הקיימות בנות מאה השנים. השיטה הנוכחית, הכוללת הזרקת ארס לסוסים או כבשים ליצירת נוגדנים, היא איטית, יקרה, מוגבלת לסוג הנחש הספציפי, ולעיתים גורמת לתגובות אלרגיות. המחקר, בהובלת פרופ' שון קרול מאוניברסיטת מרילנד, התבסס על תצפית עתיקה לפיה צפעונים עמידים לארס של עצמם. החוקרים זיהו ארבעה חלבונים מעכבים בדמם של נחש הפעמון היהלומי המערבי, החוסמים אנזימים מסוג מטלופרוטאינזות, שהם רכיב מרכזי בארס וגורמים לדימומים והרס רקמות.
בבדיקות מעבדה, תערובות של חלבונים אלו נמצאו יעילות פי עשרה מהנוגדן המסחרי הקיים, והצליחו לנטרל לחלוטין את ארס נחש הפעמון. יתרה מכך, הם סיפקו הגנה רחבה גם מפני ארס של מיני צפעונים אחרים, גם כאלה שהתפצלו לפני מיליוני שנים, מה שמעיד על שימור אבולוציוני של מנגנון ההגנה הזה לאורך 50 מיליון שנה.
פרופ' קרול הדגיש כי הטבע כבר פתר בעיה זו, וכי ניתן לייצר את החלבונים הללו בכמויות תעשייתיות, מה שיכול לסייע בפתרון בעיית בריאות הציבור העולמית של הכשות נחשים, הגורמות למותם של 80,000 עד 140,000 בני אדם בשנה ולנכות למאות אלפים נוספים, בעיקר במדינות מתפתחות.
למחקר יש רלוונטיות מקומית לישראל, שכן הצפע המצוי, הנחש הארסי המסוכן ביותר בישראל, שייך למשפחת הצפעונים. הגישה החדשה יכולה להציע פתרון יעיל יותר לטיפול בהכשות בארץ.
עם זאת, המחקר עדיין בשלביו המוקדמים. כל התוצאות הן ממעבדה ומניסויים בבעלי חיים, ונדרשים ניסויים קליניים בבני אדם. בנוסף, החלבונים שנבדקו מטפלים רק במשפחת רעלנים אחת מתוך שלוש המרכיבות את הארס, ונדרש פיתוח נוסף לכיסוי מלא. למרות המגבלות, הרעיון של תרופה המצויה בתוך הנחש עצמו מבטיח פריצת דרך משמעותית.
The same event, reported separately by each outlet. Open a few to compare what different newsrooms emphasize — and what they leave out.
Not the same event — other stories that share this one’s people, places, or theme: background, reactions, and follow-ups.