"לרכוש תקווה זה כמו ללכת למכון כושר": האנשים שמאמינים שבסוף יהיה כאן טוב
פרופסור איתן בן קורן, אונקולוג וחוקר תקווה, מגדיר תקווה כתכונה נרכשת, בניגוד לאופטימיות שהיא מולדת. לדבריו, תקווה מורכבת משלושה מרכיבים: הצבת מטרה ריאלית ומשמעותית, זיהוי הדרך להשגתה תוך התמודדות עם מכשולים, והתשוקה לצאת לדרך. בן קורן מדגיש כי ניתן לאמן את התקווה באמצעות סדנאות ואפליקציה ייעודית, וכי היא אף מידבקת חברתית, כפי שנבחן במחקר על רופאים וחולים.
הפעיל החברתי שיבי פרומן, שמעתיק את מגוריו לשדרות, רואה בתקווה תגובה למציאות ולא הכחשה שלה. הוא מסביר שהיא קשורה למושג 'קו' בעברית, המייצג משיכה מתמדת אל עבר האפשרות המתקנת של העולם, תוך פעולה בתוך ההווה. פרומן מציין כי למרות קשיי המציאות, ישנם אנשים רבים הפועלים למען תקווה ואופטימיות, והוא רואה זאת באופן מובהק בחזרה לחיים ובבנייה מחדש בשדרות.
חיים ילין, לשעבר ראש מועצה אזורית אשכול וחבר כנסת, מתאר את התקווה ככוח פנימי ואנרגיה רוחנית, שניתן לחוש בה גם במצבי קיצון כמו מוות קליני. הוא מאמין שהתקווה מתבטאת במעשים, מפתחת אינטליגנציה רגשית, וכי היא המחלה המידבקת הטובה ביותר. ילין מדגיש כי התקווה היא כמו תיק גב שנושאים תמיד, וכי היא נובעת מהחיבור לעם ולשייכות.
שרון איזנקוט, שאיבדה את בנה במלחמה, רואה בתקווה הצבת משימה לראות את האור בקצה המנהרה, ומתמקדת בהגשמת צוואת בנה להבאת ילדים לעולם. היא מדגישה כי התקווה אינה נעלמת גם לנוכח כאב ואובדן, וכי היא נתמכת על ידי מערכת המשפט והעורכי הדין המלווים אותה, וכן על ידי השופטת רותם קודלר עיאש.
רוני דואק, יזם חברתי וחתן פרס ישראל, משלב את התקווה עם עשייה מתמדת, חכמה ומאתגרת, במטרה למנוע דור אבוד. הוא מציין את ההתגייסות האזרחית הרחבה מאז 7 באוקטובר, את הלוחמים ומשרתי המילואים, ואת הלוחם אמיתי ארגמן כדוגמאות לתקווה. דואק מאמין כי תקווה מלווה בעשייה היא מידבקת, וכי היא מנוע לדחיפה למעשה.
