הקצינה שחשפה את הכור בסוריה כמעט נזרקה מהמוסד: "איך אני לא בסדר?"

סיפורה של קצינת מודיעין צעירה במוסד, שזכתה לכינוי "ענת", חושף את המאבק המודיעיני והבירוקרטי שהוביל לחשיפת הכור הגרעיני בסוריה בשנת 2007. בשנות האלפיים המוקדמות, בעוד עיקר המאמץ המודיעיני הישראלי הופנה לאיראן ולאל קאעידה, החלו להופיע רמזים חלקיים לפעילות גרעינית בסוריה. אולם, התפיסה הרווחת בקהילת המודיעין, כולל ראש המוסד דאז מאיר דגן, הייתה שסוריה אינה מסוגלת לפתח יכולת גרעינית, וכי כל המידע על הנעשה שם נמצא בידי ישראל.

ענת, שסיימה את קורס הקמ"נים במוסד, בחרה להתמקד בסוריה למרות העדפה רווחת להתמקד באיראן. בתחילה, מאמציה נתקלו בזלזול ובחוסר התייחסות מצד ממוניה, שטענו כי אין כל פעילות גרעינית בסוריה וכי היא מבזבזת את זמנה. למרות זאת, היא המשיכה לחקור לעומק, תוך לימוד עצמאי של תחום הגרעין ואיסוף מידע מארכיונים ישנים. התחושה הפנימית שלה, יחד עם אינדיקציות נוספות, הובילו אותה למסקנה שסוריה אכן מפתחת פרויקט גרעיני בסיוע צפון קוריאה.

ההתעקשות של ענת, שכללה עקיפת ממונים והצגת ממצאים לבכירים יותר, החלה ליצור סדקים בתפיסה המודיעינית. היא זיהתה קשרים חשודים בין בכירים סוריים, כמו הגנרל מוחמד סלימאן וראש הסוכנות לאנרגיה אטומית איברהים עותמאן, וכן את פעילותם של אזרחים צפון קוריאנים במדינה. למרות שבתחילה הממצאים לא נתפסו כהוכחה חותכת, הם הובילו להחלטה על מבצע מודיעיני מורכב לאיסוף מידע מעותמאן במהלך נסיעתו לחו"ל.

המבצע, שבוצע על ידי סוכני המוסד, כלל סיכון גבוה והתמודדות עם תקלות. בסופו של דבר, הצליחו הסוכנים להשיג דיסק און קי מחדרו של עותמאן, שעליו נמצאו תמונות רבות של הכור הגרעיני בסוריה. פענוח החומרים אישר את חשדותיה של ענת, והוביל להבנה כי מדובר בכור גרעיני צבאי ולא בפרויקט צנטריפוגות. למרות חשיבות המבצע והממצאים, ענת נתקלה בביקורת על סגנון עבודתה, ואף עמדה בפני פיטורים, עד שהוכח סופית קיומו של הכור.

הסיפור מדגיש את חשיבות ההתעקשות והאינטואיציה המודיעינית, ואת הקשיים שקצינים עלולים לחוות כאשר הם מתעמתים עם תפיסות מודיעיניות מקובלות. ענת, שסיפורה הפך לאייקוני במוסד, ממשיכה לשרת בו בתפקיד בכיר ומעבירה את לקחיה לקצינים צעירים, תוך הדגשת החשיבות של אמירת דעתם ללא חשש.