נבל, כינור ואלקטרוני, ראפרית מאלקנה והיורשת של נונו: המוזיקה שעשתה לנו את השנה
שנת המוזיקה הישראלית הותירה אחריה מגוון עשיר של אלבומים, החל מנואיז-ארט-פאנק עברי ועד להיפר-פופ ורוק קלאסי. אלבום הבכורה של "אקסיות", "אלוהים תודה אלוהים סליחה", זכה לשבחים על כתיבתו הפרועה ומהלכיו המוזיקליים המפתיעים, ומוקם לצד יצירות נויז-ארט-פאנק עבריות מוכרות.
יובל בנאי הציג את "אודיסאוס של הרכבת התחתית", אלבום שנחשב לאחד מתוצרי הסולו המהודקים והטובים בקריירה שלו, המשלב רוק פשוט וקלאסי עם ביקורת חברתית ופוליטית.
בתחום הפופ, תלמה, אמנית בת 26 מתל אביב, פרצה עם אלבום הבכורה "כרומנטיקה", המציג שירי הייפר-פופ קצרים העוסקים בייאוש מסצנת הדייטינג וביחסים.
איתי לוי הוציא את "13", אלבום שזכה להערכה על יכולתו לזקק סיפור ודמויות, וחיזק את מעמדו כזמר פופ מוביל.
הילה רוח הגיעה לקהל רחב יותר עם אלבומה "שחור זוהר", המצליח לנסח את הרגע הנוכחי ולהתמודד עם נושאים כמו מלחמה, מגפה וקנאה, תוך שהוא משלב בין אינדי למוזיקה המכוונת למיינסטרים.
ג'נגו (עמיר רוסיאנו) הציג את "30 לילות רצוף", אלבום המשלב רוק גיטרות ואינדי רך, עם הרכב נגנים עשיר יותר ונגיעות פולק-רוק פסיכדלי.
טדי נגוסה אישר מחדש את מעמדו כאחד הראפרים המושחזים בישראל עם אלבומו "מה רציתם", שיצא במקביל להופעתו בסדרת הדוקו "זהב שחור".
אמונה מחפוד, בת 24 מאלקנה, הציגה את "אפס ציפיות", אלבום המהווה תזכורת לכתיבה חדה, ביטים קליטים ו-MC עם תשוקה וחוצפה.
אור אדרי, בנוסף להיותה בסיסטית מבוקשת, הוציאה את האלבום "הלב הוא משאבה", יצירה המשלבת דרים-פופ ענני עם סאונד אלקטרוני קריר ונגינה חמה.
דנה זי הביעה את מחאתה נגד הגירה עם השיר "לא רוצה לעבור לברלין", המשלב עצב על אובדן עם תנופה, הומור ותקווה.
נעם רותם הוציא את "אופק רחוק", אלבום המאופיין בנוכחות פסנתר ובלדות עדינות, המשלב תחושת סוף עם כמיהה לתקווה.
האחיות רננה וליבה נאמן, תחת השם "תנשמת", יצרו אלבום המשלב נבל וכינור עם סאונד אלקטרוני נגיש, היוצר אווירה קסומה.
נטע ברזילי סימנה מפנה בקריירה עם "סרנדה", אלבום קצר העוסק בהתמודדות עם פוסט-טראומה ופרידה, המשלב אלקטרוניקה רכה, בוסה נובה וולס.
